ויטמין C בלי פירות: למה קרנבורים לא חוטפים צפדינה
הפרדוקס מתפרק לשני מנגנונים נפרדים. אחד מתועד היטב וכמעט אף אחד לא מזכיר אותו, והשני אמיתי אבל נמתח הרבה מעבר למה שנמדד.
מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית
המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.
זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.
התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה
חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות
ב-1747 חילק רופא הצי הבריטי ג׳יימס לינד 12 מלחים חולי צפדינה לשישה זוגות, ונתן לכל זוג טיפול אחר. הזוג שקיבל תפוזים ולימונים החלים הכי מהר. זה נחשב לאחד הניסויים המבוקרים הראשונים ברפואה. ואז לינד עשה טעות: כדי לשמר את המיץ להפלגות ארוכות הוא הרתיח אותו לתרכיז, והחום הרס את רוב הוויטמין. התרכיז לא עבד, והצי חיכה עד 1795 כדי להפוך מיץ לימון לחובה.
השאלה שנשארה נשמעת כמו סתירה. צפדינה היא מחלת חוסר בוויטמין C, ויטמין C מגיע מפירות וירקות, ויש אוכלוסיות שלמות שחיו דורות כמעט בלעדיהם ולא חלו בה.
אז או שמשהו בסיפור שגוי, או שיש כאן משהו שלא מסופר.
יש שני דברים שלא מסופרים, והם עובדים בשני כיוונים שונים לגמרי. אחד מהם כמעט אף אחד לא מזכיר; השני מוזכר כל הזמן, ונמתח הרבה מעבר למה שנמדד.
התשובה הראשונה: בבשר יש ויטמין C
זו הנקודה שנופלת מכל דיון, והיא הפשוטה מבין השתיים.
בשר טרי, ובמיוחד איברים פנימיים, מכיל ויטמין C. כבד קריבו נא קרוב לעשרים וארבעה מיליגרם למאה גרם, מוח כלב ים כחמישה עשר, ועור לווייתן, המוכטוק, מגיע לכשלושים ושישה. אלה ערכים של מזון נא, כפי שנאכל במטבח האינואיטי המסורתי: בישול הורס את רוב הוויטמין, ובכבד של חיה אחרת המספר יכול להיות שונה בהרבה. הם אינם שיאים לעומת פלפל אדום, והם בהחלט מספיקים כדי למנוע מחלה.
ולמה בכל זאת מלחים חלו
וכאן מתברר שהצפדינה ההיסטורית לא הייתה על “דיאטת בשר” בכלל.
הוויטמין הזה נהרס בחום ובשימור. ספינות הפליגו עם בשר מלוח ועם קמח, ולא עם בשר טרי ובוודאי לא עם איברים גולמיים. אנשים שחיו מציד אכלו את שניהם, ולעיתים קרובות חיים או מבושלים בקושי.
ההבדל אינו בין צמחי לבשרי. הוא בין טרי למשומר.
המקרה שנבדק תחת פיקוח
ב-1928 החלו חוקר ארקטי ועמית שלו ניסוי בבית חולים בניו יורק, ואכלו שנה שלמה בשר בלבד, תחת מעקב רפואי . אף אחד מהם לא פיתח צפדינה. הסיפור המלא בפמיקן.
והמספר שסוגר את החשבון
עד כאן זה נשמע כמו ויכוח על פרשנות. הוא נסגר במספר אחד.
הכמות שדרושה כדי למנוע צפדינה נמוכה בהרבה ממה שרובנו מניחים. ניסוי היסטורי שבחן בדיוק את השאלה הזו מצא שכעשרה מיליגרם ביום מספיקים כדי למנוע את סימני המחלה . הקצובה היומית המומלצת עומדת על שבעים וחמישה עד תשעים מיליגרם, כלומר גבוהה פי שבעה וחצי עד תשעה.
ההבדל אינו טעות. הקצובה נקבעה עבור תפקוד טוב, ולא עבור הסף שמתחתיו אדם חולה. אלה שתי שאלות שונות שקיבלו את אותו שם.
ויטמין C, מיליגרם
הקצובה היומית המומלצתליום
75–90
עור לווייתן, מוכטוקלמאה גרם
36
כבדלמאה גרם
24
מוחלמאה גרם
15
הקו המקווקו הוא הסף שמונע צפדינה, ליום
שלוש שורות המזון עוברות את הקו המקווקו, וכולן נשארות מתחת לקצובה שבשורה העליונה. זה כל הפרדוקס, ואין בו פרדוקס: הסף שמונע מחלה והקצובה שנקבעה לתפקוד טוב הם שני מספרים לשתי שאלות.
שימו לב לתוויות: השורה העליונה היא ליום, ושלוש האחרות הן למאה גרם. זו ההשוואה שהמאמר עושה, ולכן היא על ציר אחד.
וכאן הפרדוקס פשוט נגמר. לא היה צריך לאכול פירות כדי לעבור את הסף הנמוך. וגם לא היה צריך מנגנון מיוחד כדי להסביר את זה.
ולמה בכלל צריך את זה
מה הוויטמין הזה עושה מסביר איך המחלה נראית.
הוא חיוני לבניית קולגן, החומר שמחזיק רקמות חיבור, כלי דם, חניכיים ועור. בלעדיו הגוף ממשיך לבנות קולגן פגום, ומה שמתפרק ראשון הוא מה שנשען עליו הכי הרבה.
לכן הסימנים אינם עייפות כללית אלא מאוד ספציפיים: חניכיים מדממות, חבורות שמופיעות בקלות, ופצעים שאינם נסגרים. מי שמכיר אותם לא יפספס אותם.
התשובה השנייה: המנגנון
ועכשיו לחלק שבאמת מעניין, וזה המנגנון שהופך את זה לסיפור על קיטו ולא רק על בשר.
לוויטמין C יש שתי צורות. הצורה המוכרת, אסקורבט, נכנסת לתא במערכת הובלה משלה. הצורה המחומצנת שלו, דהידרואסקורבט, נכנסת דרך מערכת אחרת לגמרי: אותם מובילים שמכניסים גלוקוז.
וזה בדיוק מה שזה נשמע. שתי המולקולות מתחרות על אותו שער.
זה נמדד ישירות: גלוקוז ודהידרואסקורבט נקשרים לאתרים שאינם יכולים להתקיים יחד על אותו מוביל, ובנוכחות גלוקוז כניסת הוויטמין לתא יורדת. בכליה תועד שהיפרגליקמיה מעכבת את הקליטה, ובתאי דם אדומים נמדד שריכוז הגלוקוז בפלזמה נמצא ביחס הפוך לריכוז הוויטמין בתוך התא, גם אצל בריאים וגם אצל סוכרתיים.
מה שזה כן אומר, ומה שזה לא
מכאן ההיסק הפופולרי: אם סוכר גבוה חוסם את הוויטמין, אז מי שהסוכר שלו נמוך מפיק יותר מאותה כמות, ולכן הוא צריך פחות.
החלק הראשון של המשפט מבוסס. החלק האחרון אינו.
מה שנמדד הוא כניסה לתא, בעיקר בתאי דם אדומים ובתאי כליה. זה אינו אותו דבר כמו לקבוע דרישה תזונתית יומית נמוכה יותר. אין ניסוי שקבע צריכה מומלצת מופחתת למי שאוכל דל פחמימות, ומי שמציג מספר כזה המציא אותו.
ולמה זה כמעט לא רלוונטי לרוב מי שקורא כאן
והנה הפרט שהופך את כל הדיון לאקדמי עבור רוב האנשים.
תפריט קטוגני ישראלי טיפוסי אינו נטול ויטמין C. פלפל אדום, ברוקולי, ועלים ירוקים הם מהמקורות הטובים שיש, וכולם קטוגניים לחלוטין. מי שאוכל אותם ממילא אינו במחסור, ואין לו שאלה.
ולפלפל האדום יש כאן היסטוריה. ב-1932, בסגד שבהונגריה, הגישה אשתו של הביוכימאי אלברט סנט-ג׳ורג׳י פלפלים אדומים טריים לארוחת הערב. לו לא התחשק לאכול אותם, אז הוא לקח אותם למעבדה, וגילה שהם עשירים בדיוק בחומר שחיפש. מפלפלים מקומיים הוא הפיק ויטמין C בכמויות של קילוגרמים, ועל זה זכה בפרס נובל ב-1937.
והלקח של לינד חל גם במטבח: חום פוגע בוויטמין. טאבולה מכרובית עם לימון נאכלת חיה, ופלפלים ממולאים או ירקות קלויים מאבדים חלק ממנו, ועדיין מביאים הרבה.

הדיון הזה נוגע באמת רק למי שאוכל בשר בלבד, בלי ירקות ובלי איברים פנימיים, לאורך זמן. זו החלטה נפרדת לגמרי מקיטו, והמאמר הזה אינו ממליץ עליה.
מה שמותר ומה שפחות בהרשימה למדף הישראלי.
מתי להתייעץ עם רופא
מי שאוכל תפריט מצומצם מאוד לאורך חודשים, ובוודאי בשר בלבד, עושה בדיקות דם תקופתיות ויתייעץ לגבי תוספים. זה נכון גם למי שמעשן, שצריכת הוויטמין שלו גבוהה יותר, ולמי שיש לו מחלת מעי דלקתית או ספיגה לקויה.
חניכיים שמדממות בלי סיבה, חבורות שמופיעות בקלות, או פצעים שלא נסגרים הם סיבה לפנות לרופא ולא להתחיל לנחש. אלה סימנים מוקדמים אמיתיים, והם לא דורשים חודשים של מחסור כדי להופיע.
מאיפה ממשיכים
איזה ירקות נכנסים לתפריט ובאיזו כמות, בהרשימה למדף הישראלי. ולמי שהשאלה על פירות מטרידה אותו, אילו פירות מותרים.
ואם השאלה היא על תפריט שכולו בשר, ולא על קיטו: קרניבור מול קיטו.
4 מתכונים עם כרובית באתר
- טאבולה קטוגנית מכרובית5 גרם נטו · פרווה
- כרובית שלמה בתנור עם טחינה6.9 גרם נטו · פרווה
- מרק כרובית קרמי בשמנת7.3 גרם נטו · חלבי
4 מתכונים עם ברוקולי באתר
- עוף וברוקולי מוקפץ בשום7.1 גרם נטו · בשרי
- ברוקולי צלוי בשום7.2 גרם נטו · פרווה
- סלמון וברוקולי מוקפצים7.7 גרם נטו · פרווה
מקורות
- Low Red Blood Cell Vitamin C Concentrations Induce Red Blood Cell Fragility: A Link to Diabetes Via Glucose, Glucose Transporters, and Dehydroascorbic AcideBioMedicine · PMC
- Human erythrocytes transport dehydroascorbic acid and sugars using the same transporter complexAmerican Journal of Physiology · Cell Physiology
- Transport of dehydroascorbic acid by glucose transporters GLUTsPubMed
- Hyperglycemia Inhibits the Uptake of Dehydroascorbate in Tubular Epithelial CellsAmerican Journal of Nephrology
- New analysis of landmark scurvy study leads to update on vitamin C needsUniversity of Washington
- Vitamin CStatPearls · PMC
- The Inuit ParadoxDiscover Magazine
- The Arctic Explorer Who Pushed an All-Meat DietAtlas Obscura
- Szent-Györgyi and paprika in SzegedU.S. National Library of Medicine
- Finding a Cure for ScurvyNaval History Magazine · U.S. Naval Institute
מקור 1
Low Red Blood Cell Vitamin C Concentrations Induce Red Blood Cell Fragility: A Link to Diabetes Via Glucose, Glucose Transporters, and Dehydroascorbic AcideBioMedicine · PMC
לכל המקורותמקור 2
Human erythrocytes transport dehydroascorbic acid and sugars using the same transporter complexAmerican Journal of Physiology · Cell Physiology
לכל המקורותמקור 4
Hyperglycemia Inhibits the Uptake of Dehydroascorbate in Tubular Epithelial CellsAmerican Journal of Nephrology
לכל המקורותמקור 5
New analysis of landmark scurvy study leads to update on vitamin C needsUniversity of Washington
לכל המקורות