קטוזה.

חרדה או סוכר: למה אדרנלין לא מבדיל בין השניים

התקף חרדה ונפילת סוכר משחררים את אותו הורמון, ולכן הם מרגישים זהה. מה שמתועד, מה שרק נקשר, ואיפה המסכים באמת נכנסים לתמונה.

מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית

המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.

זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.

התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה

חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות

במסכת יומא מתואר אדם ש“אחזו בולמוס” ביום הכיפורים: רעב פתאומי וחולשה, עד שעיניו כבות. הפסיקה חד-משמעית: מאכילים אותו, גם ביום הכיפורים, “עד שיאורו עיניו”. והגמרא מוסיפה שדבש ומתוקים מאירים את העיניים, ומביאה את דברי יונתן בן שאול, שטעם מעט דבש בקרב: “רְאוּ נָא כִּי אֹרוּ עֵינַי”.

זה אולי התיאור הקדום ביותר של תסמינים שחולפים מאכילה. והוא גם מראה למה הם מבלבלים: הלב דופק, הידיים רועדות, מזיעים בלי סיבה, וקשה להתרכז. ומעל הכול תחושה לא נוחה של דאגה שאין לה נושא.

זה נראה כמו חרדה. זה גם מרגיש בדיוק כמו חרדה. ויכול להיות שזה משהו אחר לגמרי.

אותו הורמון, שתי דרכים להגיע אליו

הסיבה שהשניים מתבלבלים אינה פסיכולוגית. היא פיזיולוגית לגמרי.

כשרמת הסוכר בדם יורדת מתחת לסף מסוים, הגוף לא מחכה. הוא משחרר אדרנלין וקורטיזול כדי לגייס סוכר בחזרה למחזור הדם. האדרנלין עושה בדיוק את מה שהוא תמיד עושה: דופק מהיר, רעד, הזעה, וערנות חדה ולא נעימה.

זו בדיוק גם התמונה של התקף חרדה, כי בשני המקרים החומר הוא אותו חומר.

לתופעה הזו יש שם ומעמד רפואי מוכר: היפוגליקמיה תגובתית, ירידה ברמת הסוכר בשעות שאחרי ארוחה, עם התסמינים האלה בדיוק וחזרתם לנורמה כשהסוכר עולה.

הדפוס שאפשר לשים לב אליו

וכאן הדבר נעשה שימושי, כי בניגוד לרוב מה שכתוב באינטרנט על חרדה, יש כאן משהו שאפשר לבדוק בעצמכם ובלי ציוד.

הסימן הוא התזמון. חרדה שקשורה לנסיבות מגיעה עם נסיבות: לפני פגישה, אחרי שיחה, בלילה כשהראש נדלק. ירידת סוכר תגובתית מגיעה בחלון קבוע יחסית אחרי ארוחה, ולרוב אחרי ארוחה עשירה בפחמימות ודלה בחלבון ובשומן.

ומה שמחזק את החשד: אם אכילה מעלימה את זה תוך דקות, ייתכן שיש כאן גם רכיב של סוכר. זה עדיין לא שולל חרדה ולא מחליף בירור.

האופנה שכמעט הפכה את זה לאבחנה של כולם

ב-1924 תיאר הרופא האמריקאי סיל האריס מטופלים בלי סוכרת שסבלו מתסמינים של סוכר נמוך, וקרא לזה “היפר-אינסולינזם”. במשך עשרות שנים אחר כך הפכה “היפוגליקמיה” לאבחנה פופולרית לכל עייפות, עצבנות ודאגה.

ההתפכחות הגיעה מהמעבדה. בסקירה של מרפאת מאיו מ-1953, מתוך 77 מקרים חשודים נפסלו מיד 44 כנשימת-יתר או כתלונות תפקודיות. וב-1973 פרסמו איגוד הסוכרת האמריקאי, החברה האנדוקרינית והאיגוד הרפואי האמריקאי הצהרה משותפת נגד האבחון הגורף.

וההסתייגות שמונעת אבחון-יתר

לפני שמישהו מאמץ את ההסבר הזה, צריך לדעת כמה הוא צר.

ההגדרה הקלינית אינה “מרגיש רע אחרי ארוחה”. היא דורשת שלושה דברים יחד: התסמינים מופיעים, נמדדת רמת סוכר נמוכה באותו רגע, והם חולפים כשהסוכר עולה.

ניסוי מאוניברסיטת אלבמה מ-1982 הראה עד כמה. 26 מטופלים שנחשדו בהיפוגליקמיה אחרי ארוחות קיבלו משקה סוכר מרוכז, הבדיקה הסטנדרטית.

מטופלים, לפי שלב הבדיקה

נבדקו במשקה סוכר

26

סוכר נמוך עם תסמינים, במשקה

10

קיבלו אחר כך ארוחה רגילה

9

סוכר נמוך עם תסמינים, בארוחה

0

על משקה הסוכר, 10 מתוך 26 הגיעו לסוכר נמוך עם תסמינים. אחר כך קיבלו 9 מהם ארוחה מעורבת רגילה, ואצל 0 זה לא קרה.

כלומר חלק מהממצא יצרה הבדיקה עצמה, ולא הארוחות של החיים. ובמחקר מ-1990 שבו 12 אנשים עם תלונות כאלה מדדו סוכר בבית, אצל השישה שחוו תסמינים הערכים נעו בין 3.7 ל-7.5 מילימול לליטר, ואף פעם לא בטווח הנמוך.

זה לא אומר שהם ממציאים. זה אומר שמה שהם מרגישים הוא אמיתי, וההסבר שלו לא בהכרח סוכר.

רעב, שינה לא מספקת, קפאין וירידת ריכוז טבעית אחרי ארוחה כבדה מייצרים תחושה דומה מאוד, והם שכיחים הרבה יותר.

ומה שקיטו עושה כאן

המנגנון פשוט, וזו אחת הנקודות שבהן תפריט קטוגני עושה משהו ישיר ולא עקיף.

עלייה חדה בסוכר מייצרת תגובת אינסולין חדה, והתגובה החדה היא שמייצרת את הצניחה שאחריה. תפריט דל פחמימות בדרך כלל אינו מייצר את העלייה הזו, ולכן לרוב גם לא את הנפילה. אצל מי שנוטל אינסולין או תרופות שמורידות סוכר, סוכר נמוך יכול להופיע גם בלי עלייה לפניו.

זה לא הופך את קיטו לטיפול בחרדה. מטה-אנליזה של תשעה ניסויים מבוקרים על 672 אנשים לא מצאה שתפריט קטוגני מפחית חרדה, ופירוט בקיטו ובריאות הנפש. זה כן אומר שמי שהתסמינים שלו באמת נגזרים מנפילות סוכר עשוי להרגיש שהם נעלמים, ומי שלא, לא.

ומהצד ההפוך: בשבועות הראשונים חלק מהאנשים מרגישים דווקא יותר, בזמן שהגוף עוד מתאים את עצמו. פירוט בשפעת הקיטו.

כוס מים ותמר על מפה לבנה בשעת בין ערביים, וברקע חלון עם שמיים כתומים בצאת יום הכיפורים
כוס מים ותמר על מפה לבנה בצאת יום הכיפורים: אכילה שמאירה עיניים.תמונה שנוצרה ב-AI

הקומה השנייה, שהיא זהירה יותר

עד כאן דיברנו על אירוע בודד. יש גם שאלה רחבה יותר, ושם הראיות שונות באופיין.

בקבוצות גדולות נמצא קשר בין עמידות לאינסולין לבין דיכאון וחרדה. מטה-אנליזה גדולה מצאה שמדדי עמידות לאינסולין נבדלים בין אנשים עם דיכאון לבין קבוצות ביקורת, וניתוח על מאגר אוכלוסייה גדול מצא קשר בין המדד לבין חומרת תסמיני דיכאון.

יש גם מנגנון סביר: לאינסולין יש השפעה ישירה על מערכות הסרוטונין והדופמין במוח.

ואיפה המסכים נכנסים

וכאן צריך לפרק טענה שמסתובבת הרבה: “מסכים מעלים אינסולין”.

לא נמצא מנגנון ישיר כזה. מסך אינו עושה דבר לרמת הסוכר. מה שכן קורה הוא שתי דרכים עקיפות, ושתיהן מתועדות בפני עצמן.

שינה. מסכים בלילה דוחים את ההירדמות, ושיבוש שינה פוגע ברגישות לאינסולין. זה נמדד היטב, וזה גם מה שקורה לעובדי משמרות, שם התמונה ברורה במיוחד. פירוט בקיטו במשמרת לילה.

ישיבה. שעות מסך הן בעיקר שעות ישיבה, וחוסר תנועה מוריד רגישות לאינסולין בפני עצמו.

וזה משנה את המסקנה המעשית: מי שמוריד שעות מסך ומרוויח מזה, כנראה הרוויח שינה ותנועה, ולא משהו שקשור למסך עצמו.

מתי להתייעץ עם רופא

התקפי חרדה חוזרים הם סיבה לפנות לטיפול, נקודה. גם אם יש להם דפוס שקשור לאוכל, וגם אם ארוחה מרגיעה אותם.

ומהצד השני: מי שחווה רעד, הזעה, בלבול או טשטוש שחולפים מיד אחרי אכילה צריך לספר את זה לרופא ולא רק למטפל. תסמינים כאלה מצריכים בירור, במיוחד למי שנוטל תרופות לסוכרת, למי שעבר ניתוח בריאטרי, ולמי שהם מופיעים אצלו גם בצום.

ואף אחד לא צריך להפסיק טיפול תרופתי בגלל שינוי תפריט. שינוי כזה נעשה עם רופא ובהדרגה, ולא כניסוי עצמי.

מאיפה ממשיכים

מה קורה לגוף כשהוא מפסיק לרכוב על עליות וירידות סוכר, במה זה קטוזיס. ולצד השני של אותה מטבע, קיטו ושינה.

CGM לאנשים בריאים מסביר למה רוב ההבדלים בחיישן קטנים מהרעש של המכשיר.

היפוגליקמיה תגובתית עוסק במה שנדרש כדי לקבוע שהסוכר באמת ירד, ומתי זה נבדק.

מקורות

  1. Insulin resistance in depression: A large meta-analysis of metabolic parameters and variationNeuroscience & Biobehavioral Reviews
  2. Nonlinear association between depressive symptoms and homeostasis model assessment of insulin resistance: a cross-sectional analysis in the American populationPMC · National Library of Medicine
  3. The association between insulin resistance and risk of developing depression and anxiety disordersThe Egyptian Journal of Internal Medicine
  4. Relationship between insulin-biochemical resistance levels and the degree of depression and anxietyInternational Journal of Diabetes in Developing Countries
  5. A cross-sectional study of the association between a novel integrated insulin resistance indicator and anxiety: Data from NHANES 2007 to 2012PubMed
  6. Reactive hypoglycemia in binge eating disorder, food addiction, and the comorbid phenotypePMC · National Library of Medicine
  7. Reactive hypoglycemia: oral glucose tolerance test versus mixed mealHormone and Metabolic Research
  8. Monitoring of blood glucose concentration in subjects with hypoglycaemic symptoms during everyday lifeBMJ
  9. Hypoglycaemia: a historical perspectiveDiabetes Digest
  10. יומא פג ע״בספריא