BDNF וקטונים: המנגנון אמיתי, והקפיצה אלינו גדולה
המנגנון מתועד יפה, ורובו בעכברים. ומעל הקפיצה לבני אדם יש עוד שתי הנחות, ואחת מהן שנויה במחלוקת בתוך מדעי המוח עצמם.
מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית
המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.
זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.
התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה
חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות
ב-1938, אחרי חוקי הגזע של מוסוליני, פוטרה חוקרת יהודייה צעירה בשם ריטה לוי-מונטלצ׳יני מהאוניברסיטה בטורינו. היא לא הפסיקה לעבוד. היא הקימה מעבדה בחדר השינה שלה, וחקרה עוברי אפרוחים, עם כלים שהכינה ממחטי תפירה. אחרי המלחמה, בתחילת שנות החמישים, גילתה חומר שגורם לתאי עצב לצמוח, וקראה לו “גורם הגדילה העצבי”. ב-1986 זכתה עליו, יחד עם סטנלי כהן, בפרס נובל.
שלושים שנה אחרי, חיפשו חוקרים בגרמניה את אחיו. ב-1982 בודדו איב-אלן בארד ועמיתיו כמיקרוגרם אחד של
חומר מקילו וחצי של מוח חזיר. נוגדנים לגורם הגדילה של לוי-מונטלצ׳יני לא חסמו אותו, ולכן היה ברור שזה משהו
אחר: גורם נוירוטרופי שמקורו במוח, BDNF.
BDNF מקבל באינטרנט כינויים גדולים: “הסטרואיד של המוח”, “דשן לתאי עצב”. והטענה שנלווית
אליהם היא שקטונים מעלים אותו, ולכן קיטו וצום מצמיחים תאי עצב.
יש כאן מנגנון אמיתי, מתועד ואפילו אלגנטי. ויש מעליו שלוש קומות, וכל אחת מהן פחות יציבה מהקודמת.
הקומה הראשונה: המנגנון, והוא יפה
זה החלק שראוי להערכה, ואין טעם לרכך אותו.
ה-DNA בתא ארוז סביב חלבונים, וכמה שהאריזה הדוקה יותר, כך קשה יותר לקרוא את הגן. אנזימים
ממשפחת HDAC הם אלה שמהדקים.
ומה שהתגלה הוא שבטא-הידרוקסיבוטיראט, גוף הקטון העיקרי, הוא מעכב של האנזימים האלה.
כשהוא נוכח, האריזה סביב הגן של BDNF נרפית, והגן נקרא יותר.
וזה הודגם ישירות: הזרקה של הקטון למוח הפעילה את שעתוק BDNF, ובתרבית של נוירונים
מההיפוקמפוס ריכוזים בטווח פיזיולוגי העלו את הביטוי שלו.
ומה שהמנגנון הזה עושה מעבר ל-BDNF
וכאן עוצרים, כי הגילוי הזה גדול מ-BDNF והוא מקור לטענה נפרדת שמסתובבת: “BHB
הוא מתג גנטי”.
הגרעין שלה נכון. עבודה שפורסמה ב-2013 הראתה ש-BHB הוא מעכב פנימי של
משפחת אנזימים מסוימת, כלומר הגוף מייצר בעצמו חומר שמשנה את אופן האריזה של ה-DNA. צום
והגבלה קלורית, שני מצבים שמעלים BHB, העלו את רמת האצטילציה ברקמות שלמות, ולצד זה
נמדדה הפעלה של גנים שקשורים לעמידות לעקה חמצונית.
ועכשיו התיקון, והוא חשוב יותר מהממצא:
אבל באיזו חיה
והנה הקומה הראשונה שמתחילה להיסדק: כל זה נמדד בעכברים ובתאים בצלחת.
זה לא פוסל את הממצא, וזה בהחלט לא אומר שהוא לא רלוונטי. זה כן אומר שכל מה שנאמר מכאן והלאה על בני אדם הוא הרחבה, ולא המשך ישיר.
הקומה השנייה: מה שנמדד בבני אדם, ומה זה אומר
אצל אנשים מודדים BDNF בדם. וזו נקודה שכמעט תמיד נבלעת: BDNF בדם אינו
BDNF במוח.
חלק ממנו כלל אינו מגיע משם: רובו המכריע של ה-BDNF בדם אגור בטסיות, ולכן הערכים בנסיוב גבוהים פי עשרה ויותר
מאלה שבפלזמה, לפי שיטת המדידה. והקשר בין הריכוז בדם למה שקורה בהיפוקמפוס אינו ישיר ואינו מבוסס.
וחוקרים מקנדה הראו את זה בשני צעדים. ב-2020 נתנו לאנשים משקה של קטונים לפני משקה סוכר. אצל אנשים במשקל תקין, בתנאי הביקורת, ה-BDNF בפלזמה ירד מ-718.6 ל-389.3 פיקוגרם למיליליטר, ועם הקטונים הוא נשמר. אצל אנשים עם השמנה, אחרי משקה הסוכר הוא היה גבוה יותר עם הקטונים. ובשנה שאחרי, 14 אנשים עם השמנה שתו קטונים שלוש פעמים ביום שבועיים. זרימת הדם במוח עלתה,
וה-BDNF לא השתנה בכלל. יש עבודות שמדדו עלייה ב-BDNF במחזור הדם אחרי התערבות קטוגנית, וזה ממצא אמיתי;
הוא פשוט אינו אומר מה שנדמה שהוא אומר.
הקומה השלישית, וזו המפתיעה
וכאן החלק שרוב הטקסטים על הנושא הזה פשוט אינם מזכירים.
הטענה “מצמיח תאי עצב” מניחה שבמוח של אדם מבוגר נוצרים תאי עצב חדשים. ההנחה הזו עצמה שנויה במחלוקת בתוך מדעי המוח, ולא בשוליים שלהם.
בשנת 2018 פורסמו שתי עבודות בהפרש של שבועות, על אותו אזור מוח, עם חלק מאותם סמנים. האחת לא מצאה יצירת נוירונים כלל אחרי גיל ההתבגרות. השנייה מצאה אותה בשפע, וגם אצל מבוגרים מאוד.
הפער יוחס להבדלים טכניים: זמן עד לעיבוד הרקמה, שיטת הקיבוע, סמנים, וספי ניתוח. הקריאה המקובלת היום היא שאם התהליך קיים, הוא מצומצם ומשתנה מאדם לאדם, ולא מנגנון מרכזי שמחדש את המוח.
ולמה שלוש קומות הן יותר מסכום שלהן
וזו הנקודה שבגללה המאמר בנוי כך.
כל אחת מהקומות סבירה בפני עצמה. הבעיה היא שאי-ודאות מוכפלת, לא מתחברת. מנגנון בעכבר, כפול מדד בדם שלא בטוח מייצג את המוח, כפול תוצאה שלא ברור שמתרחשת אצל מבוגרים, מייצרים טענה שהביטחון בה נמוך בהרבה מהביטחון בכל שלב שלה בנפרד.
“הסטרואיד של המוח” אינו תיאור של מה שידוע. הוא תיאור של מה שהיה נכון אילו כל שלוש הקומות היו מוצקות.
ומה כן אפשר לומר
לא הרבה, וזה בסדר.
קיים מנגנון מולקולרי מתועד שבו קטונים משפיעים על ביטוי גנים, וזו עובדה מעניינת בפני
עצמה. היא גם רלוונטית מעבר ל-BDNF, כי אותה פעולת עיכוב נוגעת לגנים נוספים.
וקיים דבר אחד שכן מעלה BDNF בבני אדם, והוא לא תפריט: פעילות גופנית. והוא היה גם נקודת המוצא של
המחקר שגילה את תפקיד הקטון מלכתחילה: בעכברים שרצו על גלגל, הקטונים עלו, ואיתם ה-BDNF.
גודל ההשפעה על BDNF
אימון בודד
0.46
אימון בודד אחרי תוכנית
0.59
רמה במנוחה אחרי תוכנית
0.27
בסביבה הזו, השפעה בינונית
גודל ההשפעה של פעילות גופנית על BDNF בדם, לפי סקירה של 29 מחקרים. סביב 0.5
נחשב השפעה בינונית.
סקירה מ-2015 של 29 מחקרים מצאה שאימון בודד מעלה BDNF בגודל השפעה של 0.46, ואימון
בודד אחרי תוכנית אימונים ב-0.59. הרמה במנוחה, אחרי תקופת אימונים, עלתה פחות, ב-0.27. כלומר
ההשפעה העיקרית היא בזמן ואחרי המאמץ, ולא שינוי קבוע.
ומה זה אומר בפועל? פעילות אירובית, כמו הליכה מהירה בטיילת או בשכונה, מעלה BDNF בדם, ועם ראיות טובות יותר בבני אדם מאשר הקטונים.

והתקווה לטיפול ישיר נבחנה גם היא, בישראל. חברת ברייןסטורם פיתחה, על בסיס מחקר מאוניברסיטת תל אביב, טיפול
בתאי גזע שמפרישים BDNF וגורמי גדילה נוספים, למחלת ALS. בניסוי שלב שלישי על 189 מטופלים הוא לא עמד
ביעדים, ובספטמבר 2023 הצביעה ועדה מייעצת של מנהל המזון והתרופות האמריקאי ברוב גדול נגדו. המנגנון יפה,
והמעבר לטיפול קשה.
מתי להתייעץ עם רופא
שום דבר במאמר הזה אינו עצה לטיפול במצב נוירולוגי או נפשי. שינוי קוגניטיבי מתמשך, ירידה בזיכרון שמפריעה לתפקוד, או שינוי במצב הרוח שנמשך שבועות דורשים בירור, ולא התערבות תזונתית על דעת עצמנו.
זה נכון במיוחד למי שנוטל תרופות פסיכיאטריות: אין להפסיק או לשנות טיפול על סמך תפריט.
מאיפה ממשיכים
לנושא קרוב שבו התמונה דווקא מדידה יותר, סוכרת סוג 3. ולשאלה מה קורה לקוגניציה בפועל, צום וריכוז.
מקורות
- Exercise promotes the expression of brain derived neurotrophic factor (BDNF) through the action of the ketone body β-hydroxybutyrateeLife
- Beta-hydroxybutyrate Promotes the Expression of BDNF in Hippocampal Neurons under Adequate Glucose SupplyNeuroscience · PubMed
- Ketone Bodies in the Brain Beyond Fuel Metabolism: From Excitability to Gene Expression and Cell SignalingFrontiers in Molecular Neuroscience
- Suppression of Oxidative Stress by β-Hydroxybutyrate, an Endogenous Histone Deacetylase InhibitorScience
- Serum proBDNF Is Associated With Changes in the Ketone Body β-Hydroxybutyrate and Shows Superior Repeatability Over Mature BDNFFrontiers in Aging Neuroscience
- Adult Human Hippocampal Neurogenesis: Controversy and EvidenceTrends in Molecular Medicine
- Adult neurogenesis in humans: Dogma overturned, again and again?Science Translational Medicine
- Do new neurons grow in the adult human hippocampus? A review of the evidenceExploration of Neuroscience
- Purification of a new neurotrophic factor from mammalian brainEMBO Journal · University of Basel
- Rita Levi-MontalciniBecker Medical Library · Washington University
- A meta-analytic review of the effects of exercise on brain-derived neurotrophic factorJournal of Psychiatric Research · PubMed
- The Effect of Exogenous Ketone Monoester Ingestion on Plasma BDNF During an Oral Glucose Tolerance TestFrontiers in Physiology
- Short-term ketone monoester supplementation improves cerebral blood flow and cognition in obesity: A randomized cross-over trialJournal of Physiology · PubMed
- BrainStorm Cell ALS therapy resoundingly rejected by FDA expertsFierce Biotech