קטוזה.

אוקסלטים, לקטינים וחומצה פיטית: למי זה נוגע

שלושה חומרים שנמכרים כ"רעל ירוק". לכל אחד יש אוכלוסייה שזה נוגע לה באמת, ולכל אחד יש ניסוח מפחיד בהרבה ממה שנמדד. מה שכן נמדד, ועל מי זה חל.

מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית

המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.

זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.

התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה

חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות

במאי 1917, בבריטניה של המלחמה ושל המחסור במזון, עלי ריבס הוצעו לפי הדיווחים כתחליף לירקות עליים. הם הגיעו גם לשולחן של ברנרד ספילסברי, הפתולוג המשפטי המפורסם של התקופה, ובארכיון שלו נשמר תיק בשם “הרעלה מעלי ריבס”. ובאותו תיק תועדו גם מי שאכלו ולא קרה להם דבר. עד היום חוקרים חלוקים אם האשם היה בכלל האוקסלט, או חומרים אחרים שבעלה.

כלומר כבר בסיפור המכונן של הנושא יש מנגנון אמיתי, יש מי שנפגע, ויש כותרת גדולה משניהם.

שלושת החומרים האלה מסתובבים היום ברשת תחת הכותרת “הרעל הירוק”, ולפעמים עם הבטחה שהם מחסלים את הכליות. הכותרת הזאת מבטיחה יותר ממה שנמדד, וזה לא אומר שאין כאן כלום.

לכל אחד משלושתם יש ליבה אמיתית ואוכלוסייה צרה. העמוד הזה מפריד בין השתיים, אחד אחד.

אוקסלטים: כאן יש ממצא אמיתי, ולמי שהוא נוגע לו הוא נוגע

הקשר המבוסס הוא אבנים בכליות מסוג סידן-אוקסלט. זה לא קשר תיאורטי, וזו גם לא בעיה של כל אדם שאוכל תרד.

ומה שנמדד בפועל מפתיע פעמיים. עבודה מ-1993 מצאה שבתפריט רגיל רוב האוקסלט בשתן מגיע מייצור של הגוף עצמו, והתפריט הוא גורם משני. ומבין המזונות עתירי האוקסלט שנבדקו, רק שמונה העלו את האוקסלט בשתן באופן מובהק: תרד, ריבס, סלק, אגוזים, שוקולד, תה, סובין חיטה ותותים.

וכמה מהאוקסלט בא מהצלחת? תלוי בצלחת

ב-2001 מדדו חוקרים מצפון קרוליינה את זה ישירות. עד אז הניחו שהתפריט אחראי לעשרה עד עשרים אחוזים מהאוקסלט בשתן. המתנדבים אכלו תפריטים מבוקרים לחלוטין, והתשובה יצאה גבוהה מההנחה, והיא זזה עם מה שהיה בצלחת.

החלק של האוכל באוקסלט שבשתן, באחוזים

תפריט כמעט נטול אוקסלט

24.4

תפריט עשיר באוקסלט

41.5

אותו תפריט, עם מעט סידן

52.6

החלק של האוכל באוקסלט שבשתן: 24.4 אחוזים בתפריט כמעט נטול אוקסלט, 41.5 אחוזים בתפריט עם 250 מיליגרם אוקסלט ביום, ו-52.6 אחוזים באותו תפריט כשהסידן ירד מכאלף מיליגרם ליום לפחות מארבע מאות.

כלומר “רוב האוקסלט מגיע מהגוף” נכון לצלחת רגילה, ומפסיק להיות נכון בדיוק כשהסידן יורד. וזה יחזור בעוד רגע.

ושלושה מהשמונה נמצאים בתפריט הזה

כאן זה מפסיק להיות כללי, כי שלושה מהשמונה הם מזונות שקיטו בנוי עליהם. הבדיקה כאן נעשתה על הקטלוג של האתר עצמו ולא על תפריט מדומיין:

מזון שנמדדמתכונים באתר
אגוזים15
תרד6
שוקולד6
ריבס · סלק · תה · סובין חיטה · תותים0

3 מתוך 8 המזונות שנמדדו נמצאים בקטלוג, ב-24 מתוך 84 המתכונים. ומתכוני התרד: 5 מתוך 6 מגישים אותו יחד עם גבינה, כלומר יחד עם סידן.

וזו ספירה של שמות רכיבים, לא מדידת אוקסלט. בקטלוג אין שדה אוקסלט ואין מקור שאפשר לגזור ממנו אחד, ולכן אי אפשר לומר כאן מיליגרמים. מה שאפשר לומר הוא באילו מתכונים המזונות האלה מופיעים.

קמח שקדים הוא אגוזים בכמות, וזה ההבדל בין מי שאוכל חופן שקדים למי שאופה מהם לחם. מי שעבר לקיטו והחליף קמח בקמח שקדים, תרד לסלט ושוקולד מריר לקינוח העלה את שלושת המזונות האלה בבת אחת, בלי שאף אחד אמר לו שזה מה שקרה.

קמח שקדים, קמח קוקוס ופסיליום מסביר מה כל קמח עושה בבצק, ומה עוד אפשר לשים בו חוץ משקדים.

ומה שעוזר אינו להוריד סידן, אלא ההפוך

זה החלק שהכי מתהפך מול האינטואיציה. בעבודה מ-1993, הגבלת סידן בתפריט העלתה את ספיגת האוקסלט ואת הפרשתו, וסידן נוסף הוריד את האוקסלט בשתן, מפני שהוא נקשר לאוקסלט במעי לפני שהוא נספג.

כלומר הפעולה המועילה היא לאכול את הסידן יחד עם המזון, לא לפנות אותו מהתפריט.

ובאתר זה קורה מעצמו: רוב מתכוני התרד באתר מגישים אותו עם גבינה או עם , כמו חביתת תרד וגבינה, מאפה תרד ופטה ושקשוקה ירוקה. אף אחד לא תכנן את זה. ככה מבשלים בישראל.

גבעולי ריבס אדומים בלי העלים על קרש חיתוך, ולידם תבנית של מאפה תרד ופטה
גבעולי ריבס בלי העלים, ולידם מאפה תרד ופטה: שני עתירי אוקסלט, ואחד מהם כבר מגיע עם הסידן שלו.תמונה שנוצרה ב-AI

ועוד שני דברים בנושא הזה

ויטמין C במינון גבוה. אסקורבט מתפרק בגוף לאוקסלט, ולכן הנחיות למי שיוצר אבנים מגבילות את המינון היומי. ויטמין C בקיטו נכנס לשאלה כמה צריך בכלל, ולמה המינונים הגדולים שמוכרים אינם נגזרים מהצורך.

ו“פינוי אוקסלטים”. זה הביטוי שמסביר תסמינים אצל מי שמוריד אוקסלטים מהתפריט, ואין מחקר ידוע שבדק אותו. מה שמדווח במקורות שנסקרו כאן הוא שהתיאור מגיע מעדויות אישיות ולא ממדידה. אין בזה הוכחה שאינו קיים, ויש בזה הבדל בין “נמדד” לבין “מסופר”, וההבדל הזה חוזר בכל העמוד הזה.

לקטינים: מקרה אחד מתועד, ורובו אינו רלוונטי לתפריט הזה

ולכאן באמת יש מקרה שבו לקטין מזיק, והוא מתועד היטב: שעועית אדומה חיה או מבושלת חלקית. הלקטין שבה, פיטוהמאגלוטינין, גורם להקאות ולשלשול, ולפי הנחיות בטיחות מזון די בארבע או חמש שעועיות שלא בושלו כראוי.

ומה שזה אומר למי שקורא כאן: קטניות אינן בתפריט קטוגני מלכתחילה. כלומר המקרה היחיד שבו ללקטינים יש תיעוד של נזק הוא בדיוק המזון שכבר אינו על השולחן.

מה שכן נשאר על השולחן הוא מה שהתפריטים שמשווקים “ללא לקטינים” מוציאים: עגבנייה, פלפל וחציל. ואלה שלושת הירקות שתפריט קטוגני ישראלי בנוי עליהם, ולכן הראיות שם חשובות.

וסקירה שבחנה את הטענות על לקטיני החיטה הגיעה למסקנה שהנתונים אינם תומכים בהשפעה בריאותית שלילית במזון מבושל, אפוי או מעובד בחום. הטענה על חדירות המעי נשענת על עבודות בתאים ובחיות, עם לקטינים מבודדים או עם קטניות חיות, ולא על אדם שאוכל אוכל מבושל.

חומצה פיטית: ההשפעה אמיתית, והיא על ספיגה ולא על רעילות

כאן אין מיתוס וגם אין רעל. חומצה פיטית מפחיתה ספיגה של ברזל ושל אבץ, וזה מתועד היטב. מה שהניסוח המפחיד עושה הוא להפוך “פחות ספיגה” ל“נזק”.

והמזון שרלוונטי כאן הוא שומשום, כלומר טחינה, שהיא הפריט הישראלי ביותר בתפריט הקטוגני. השומשום מופיע בספרות כמזון עתיר פיטאטים, לצד זרעי פשתן וחמניות.

ומה שמפחית אותם הוא הכנה, והצורה קובעת. בעבודה שמדדה את זה, השריה של קמח אורז הורידה את הפיטאטים בשישים אחוזים בשעה אחת ובתשעים ושמונה אחוזים בשתים-עשרה שעות. ובאותה עבודה, השריה של שעועית מאש שלמה לא הורידה כלום, בזמן שהשריה של הקמח שלה כן.

כלומר “להשרות אגוזים” אינו כלל אחד: מה שטחון מגיב, מה ששלם פחות.

ולמי זה באמת נוגע

למי שהתפריט שלו צמחי ברובו. שם הברזל והאבץ מגיעים דווקא מאותם מזונות שמכילים פיטאטים, ושני הפערים נפגשים. קיטו טבעוני מראה שזה אחד מחמשת הרכיבים שצריך לתכנן שם, ולא לגלות בבדיקת דם.

ולמי שהתפריט שלו כולל ביצים, בשר, דגים וגבינות זה נוגע פחות, מסיבה אריתמטית פשוטה: הברזל והאבץ לא מגיעים בעיקר מהטחינה ומהשקדים.

התבנית שחוזרת בשלושתם

בשלושתם יש מנגנון אמיתי, יש אוכלוסייה צרה, והכותרת מדברת על כולם. “מחסל לך את הכליות” גורם לאדם בריא להוציא תרד מהתפריט, ולאדם שכן יוצר אבנים לחשוב שזה עניין של אמונה ולא של בדיקת שתן.

ומשותפים גם הפתרונות: בשלושת המקרים מה שעוזר הוא הכנה ומה שאוכלים לידו, ולא הוצאה של הצמחים מהתפריט. רתיחה, השריה, וסידן באותה ארוחה.

מתי להתייעץ עם רופא

אם היו לכם אבנים בכליות, או שיש לכם מחלת כליות. זה הסעיף שבו אוקסלטים מפסיקים להיות נושא לקריאה והופכים לנושא לבדיקה. ההחלטה מה להוריד לאורך זמן נקבעת עם רופא ובבדיקת שתן. הסקירה מ-1993 המליצה להתחיל בהוצאת המזונות שהוכחו כמעלים אוקסלט בשתן, ולהמשיך בהגבלה רק אם היא מועילה לאותו אדם.

אם אתם בקיטו שבנוי על קמח שקדים ועל תרד, והיו אבנים בעבר. זה הצירוף שבו שלושת המזונות מהרשימה נפגשים עם האוכלוסייה שזה נוגע לה. האם קיטו בטוח לטווח ארוך מראה שאבנים בכליות מתועדות בספרות התפריט הקטוגני הטיפולי.

אם אתם נוטלים ויטמין C במינון גבוה, ובמיוחד יחד עם היסטוריה של אבנים.

ואם יש תסמינים שמתאימים לחוסר ברזל או אבץ: עייפות מתמשכת, חיוורון, נשירת שיער או פצעים שמחלימים לאט. הפיטאטים אינם ההסבר הראשון שבודקים, והבדיקה היא בדיקת דם ולא שינוי בהכנת האוכל.

מאיפה ממשיכים

קיטו ואבנים בכליות מראה מה נמדד על אבנים אצל מטופלים בקיטו, ובאיזו אוכלוסייה.

סידן בקיטו מסביר מאיפה מגיע סידן כשאין חלב בתפריט.

6 מתכונים עם תרד באתר

ועוד 3 במאגר המתכונים

9 מתכונים עם קמח שקדים באתר

ועוד 6 במאגר המתכונים

11 מתכונים עם טחינה באתר

ועוד 8 במאגר המתכונים

5 מתכונים עם פטה באתר

ועוד 2 במאגר המתכונים

3 מתכונים עם שוקולד באתר

מקורות

  1. Effect of dietary oxalate and calcium on urinary oxalate and risk of formation of calcium oxalate kidney stonesJournal of the American Dietetic Association · PubMed
  2. Health effects of wheat lectins: A reviewJournal of Cereal Science · AGRIS
  3. Use of soaking to enhance the bioavailability of iron and zinc from rice-based complementary foods used in the PhilippinesJournal of the Science of Food and Agriculture · AGRIS
  4. Kidney Beans and Slow CookersUniversity of Illinois Extension
  5. Contribution of dietary oxalate to urinary oxalate excretionKidney International · QxMD
  6. May 1917: Poisoning by rhubarb leaves (Spilsbury file)Wellcome Collection