פמיקן: המנה הקטוגנית הראשונה, והשומן שאסור בה
הדלק שחצה יבשת היה חצי שומן. מה ששומר עליו אינו המתכון אלא פיזיקה של מים, ומה שמסבך אותו בישראל הוא אחד השומנים הקלאסיים שלו.
מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית
המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.
זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.
התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה
חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות
הרבה לפני שמישהו מדד קטונים, היה מזון שאנשים הלכו איתו חודשים בשטח פתוח. הוא לא נשמר בקירור, הוא לא נזקק לבישול, והוא החזיק שנים.
המילה מגיעה מקְרִי של המישורים, pimîhkân, ושורשה pimî פירושו שומן. השם עצמו אומר
מה עיקר העניין.
ומי שמסתכל על ההרכב שלו מזהה משהו מוכר: זו, במקרה, מנה קטוגנית.
המלחמה שנקראה על שמו
בתחילת המאה ה-19 פמיקן היה הדלק של סחר הפרוות בצפון אמריקה. הסוחרים חתרו בקאנו אלפי קילומטרים, ולא היה להם זמן לצוד. ב-1814 אסר מושל מושבה בעמק הנהר האדום להוציא ממנה פמיקן לשנה, ופגע בכך ישירות בחברת הצפון-מערב, המתחרה של חברת מפרץ הדסון, ובציידי המֶטִיס שסיפקו לה אותו.
שנתיים אחר כך, ב-1816, זה הגיע לירי. בקרב שבע האלונים נהרגו מושל המושבה וכעשרים מתיישבים. הסכסוך, שנקרא עד היום “מלחמת הפמיקן”, נגמר רק ב-1821, כששתי החברות התאחדו. זו אולי המלחמה היחידה בהיסטוריה שנקראת על שם מנה קטוגנית.
ומאה שנה אחר כך, פמיקן היה המנה של מגלי הקטבים. רואלד אמונדסן, שהגיע ראשון לקוטב הדרומי, נתן לאנשיו מנה יומית של פמיקן, שהוסיפו לתוכו שיבולת שועל ואפונה. כלומר, כבר לא קטוגני לגמרי.
וגם לצה״ל היה פמיקן משלו, פחות רומנטי. הלוף, בשר משומר כשר שנולד בשנות הארבעים כגרסה של הבשר המשומר הבריטי, ליווה דורות של חיילים עד שהוצא מהמנות בסביבות 2011. מי שאכל אותו זוכר את השכבה הלבנה מלמעלה, וזה בדיוק השומן.

מה יש בו בעצם
שני רכיבים. בשר רזה שיובש עד שהוא שביר, ונכתש כמעט לאבקה. ושומן שהותך והוסף אליו, בערך משקל כנגד משקל. לפעמים גם גרגרי יער מיובשים.
זהו. אין תבלינים חיוניים, אין קמח, ואין מה שיחזיק מים.
הפרופורציה של חומרי הגלם מפתיעה: נדרשים שלושה עד חמישה קילו בשר טרי, תלוי במקור, כדי לקבל קילו אחד של בשר מיובש שמתאים לפמיקן. כלומר מנה קטנה מייצגת כמות בשר גדולה מאוד, וזו בדיוק הייתה המטרה.
החשבון שהופך אותו לקטוגני, בלי שאיש התכוון
אם מחצית מהמשקל היא שומן טהור, וכל השאר הוא בשר מיובש, אפשר לחשב גבול תחתון. גרם שומן נותן תשע קלוריות; גרם חלבון נותן ארבע. גם בהנחה הקיצונית שכל הבשר המיובש הוא חלבון נקי, לפחות שני שלישים מהאנרגיה מגיעים מהשומן. פחמימות אין בכלל.
זה בדיוק טווח המאקרו שמחפשים בקיטו, והוא הגיע לשם ממטרה אחרת לגמרי: צפיפות קלורית ועמידות בטמפרטורת הסביבה, לא ניהול סוכר.
ולמה דווקא חצי שומן: הניסוי של סטפנסון
ב-1928 נכנסו שני חוקרי ארקטיקה, וילהיאלמור סטפנסון וקרסטן אנדרסן, לבית החולים בלוויו בניו יורק, כדי להוכיח שאפשר לחיות שנה על בשר בלבד, כמו האינואיטים שסטפנסון חי ביניהם. הם אכלו רק בשר ושומן כשנה, תחת מעקב רפואי, והחוקרים לא מצאו נזק ברור.
אבל הרגע המעניין קרה בהתחלה. כשסטפנסון אכל בשר רזה בלבד, הוא חלה בתוך ימים: בחילה ושלשול. כשהוסיפו לו שומן, זה עבר. האינואיטים ידעו את זה מזמן, וציידי צפון אמריקה קראו לזה “רעב ארנבות”: מי שאוכל רק בשר רזה, כמו ארנבות, חולה גם כשהוא שבע.
הניסוי כלל שני אנשים, ומומן בחלקו על ידי איגוד תעשיית הבשר האמריקאי, וזה חלק מהסיפור. אבל התצפית על הבשר הרזה התאימה בדיוק למה שציידים ידעו מאות שנים, ולמה שהפמיקן בנוי עליו.
והנקודה שמתכוני הפמיקן לא מזכירים
כאן מגיע החלק שהופך את זה למסובך דווקא אצלנו.
אחד השומנים הקלאסיים לפמיקן, לצד שומן ביזונים מותך ושומן מח עצם, הוא suet, השומן הקשה שיושב
סביב הכליות ובאזור המותניים. הוא נבחר לא במקרה: הוא הקשה ביותר, הוא היציב ביותר, והוא עוזר
למנה להחזיק שנים.
ובהלכה, זה בדיוק חֵלֶב. השומן שעל הכליות, שעל הכסלים ושעל הקרב אסור באכילה מהתורה,
גם מבהמה כשרה לחלוטין. מקורות באנגלית שעוסקים בכשרות אומרים את זה בפירוש: כמעט כל
ה-suet הוא חלב, ואכילתו אסורה.
הפתרון הוא לא נסתר, והוא מה שקורה ממילא: בשר כשר עובר ניקור, ובו מוציאים את החלב לפני המכירה. כלומר קצב כשר בישראל לא ימכור לכם suet מלכתחילה, והשאלה מתהפכת: איזה שומן כן מותר.
מה שכן עובד כאן
שומן בלשון חז“ל, להבדיל מחלב, הוא כל שאר השומן ומותר באכילה. שלושה מקורות זמינים בישראל, וכולם מהשולחן המקומי:
אליה. שומן הזנב של הכבש מותר במפורש, ואינו בכלל האיסור. הוא גם שומן בישול ותיק במטבח המזרחי, וקל למצוא אותו אצל קצב.
ויש לנו אפילו פמיקן אזורי. בכפרי ההרים בלבנון שימרו בשר כבש בשומן הזנב של כבש האוואסי, אותו גזע שמגדלים בישראל לחלב, ואכלו ממנו כל החורף. קוראים לזה קאוורמה, ומטגנים אותה עם ביצים. בשר, שומן, בלי מים ובלי פחמימות: אותו עיקרון בדיוק, אלפי קילומטרים מהמישורים.
שומן חזה בקר. מה שמפריד אנשים מהבריסקט לפני עישון הוא בדיוק חומר הגלם הזה.
שומן תת-עורי וטחון. מה שנשאר אחרי ניקוי בשר, אם קניתם אותו כמות שהוא.
מה באמת שומר עליו, וזה לא המתכון
מי שמנסה את זה בבית עוצר כאן: פמיקן אינו נשמר בזכות המרכיבים, אלא בזכות היעדר מים.
חיידקים צריכים מים זמינים. בשר שיובש עד שביריות כמעט אינו מכיל אותם, ושומן שהותך לגמרי אינו מכיל אותם כלל. השילוב יורד מתחת לסף שבו חיידקים יכולים לגדול, וזה כל הסוד.
וזה גם מקור הסכנה. אם הבשר לא יובש עד הסוף, או אם נשארו מים בשומן, קיבלתם בשר לח אטום מאוויר בטמפרטורת החדר. זה אינו “פמיקן פחות טוב”, זו סביבה אחרת לגמרי.
האויב השני הוא אחר לגמרי: חמצון. שומן מתחמצן באוויר ובאור, וזה מה שהופך מנה ישנה למרירה. אחסון קר, אטום וחשוך דוחה את זה בהרבה.
איך מכינים
מייבשים בשר רזה מאוד, נטול שומן נראה לעין, בפרוסות דקות, בטמפרטורה נמוכה ולאורך שעות, עד שהוא נשבר. כותשים או טוחנים אותו עד לאבקה גסה. במקביל מתיכים את השומן על אש נמוכה, מסננים את השאריות, וממתינים עד שהוא צלול ושקט.
יוצקים את השומן החם על אבקת הבשר בערך במשקל שווה, מערבבים עד שהכול נספג, ומשטחים לתבנית או מגלגלים לכדורים. מקררים עד להתמצקות, ואורזים אטום.
מי שמוסיף גרגרי יער מוסיף גם פחמימות, והן נספרות. וצריך שיהיו יבשים לגמרי, אחרת הם מכניסים בחזרה בדיוק את מה שהוצאתם.
ומתי זה פשוט לא הרעיון הנכון
בשביל יום בעבודה או אימון בעיר, זה מאמץ מיותר. פמיקן פותר בעיה של מרחק וזמן: מילואים, מסע ארוך, טיול רב-יומי, מקום בלי קירור.
ולמי שרוצה את התועלת בלי התהליך, הכנה מראש רגילה נותנת את רוב מה שצריך. פירוט בהכנת אוכל מראש.
מתי להתייעץ עם רופא
לפני הסתמכות על מנה עתירת שומן רווי כמקור עיקרי לאורך ימים, ובמיוחד למי שיש לו רקע לבבי, כולסטרול גבוה, מחלת כליות או כבד, או מי שנוטל תרופות קבועות.
ונקודה נפרדת שאינה תזונתית: מזון משומר שהוכן בבית ונשמר בטמפרטורת החדר אינו דבר שמאלתרים בו. מי שאינו בטוח שהייבוש הושלם לא צריך להסתמך על המנה הזו בשטח, ובוודאי לא להאכיל בה אחרים. חום, בחילה או שלשול אחרי אכילת מזון משומר ביתי הם סיבה לפנות לרופא ולא להמתין.
מאיפה ממשיכים
למי שנושא את זה על הגב, קיטו תחת עומס מתאר מה קורה לביצועים תחת משקל. ולמי שהשאלה הכשרותית מעניינת אותו יותר, קיטו כשר.
15 מתכונים עם חמאה באתר
- קפה חמאה קרמי (Bulletproof)0 גרם נטו · חלבי
- כדורי קוקוס ושקדים1.6 גרם נטו · חלבי
- חביתת גבינה ותרד1.7 גרם נטו · חלבי
מקורות
- PemmicanWikipedia
- Making PemmicanDiscover Lewis & Clark
- ChelevWikipedia
- SuetWikipedia
- NikkurWikipedia
- Fat Contentions: The prohibition against eating certain fatsOU Torah
- חלבים — אנציקלופדיה הלכתית חקלאיתמכון התורה והארץ
- Pemmican WarWikipedia
- Battle of Seven OaksWikipedia
- Rabbit starvation and protein poisoning (on Stefansson and the 1928 Bellevue study)Hektoen International
- Prolonged meat diets (Lieb, 1929, on the Bellevue experiment)Journal of the American Medical Association (1929)
- Pemmican (Amundsen expedition rations)Norwegian Museum of Cultural History
- Lebanon Traveler: marvelous mouneh (awarma)Lebanon Traveler
- As IDF bids adieu to loof, a history of kosher SpamJ. The Jewish News of Northern California