קטוזה.

"רעלים שמשתחררים מהשומן": מה שבאמת נמדד

הטענה הזאת נשענת על תופעה אמיתית ומתועדת, והתופעה רצה בכיוון אחר מהסיפור: החומרים עוברים בעיקר מהשומן לדם. מה שנמדד, ומה שלא.

מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית

המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.

זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.

התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה

חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות

משנות החמישים ועד שנות השבעים ריססו ברפתות בישראל חומרי הדברה ממשפחת הכלורינים האורגניים, כמו DDT ולינדן, והם הגיעו לחלב של כל המדינה. החומרים האלה אוהבים שומן, ולכן הם הצטברו בשומן החלב, ומשם בשומן של מי ששתה אותו. ב-1978, אחרי מחאה ציבורית, הם נאסרו לשימוש ברפתות.

ושני חוקרים מהאוניברסיטה העברית הציעו אחר כך השערה נועזת: ירידה חדה בתמותה מסרטן שד אצל נשים צעירות בישראל בין 1976 ל-1986 קשורה אולי לאיסור. זו השערה, לא הוכחה. ומאז עוקבים בישראל אחרי החומרים האלה בגוף. בסקר של משרד הבריאות מ-2012, בחלב אם של 52 אמהות, הרמות היו נמוכות בהרבה מאלה של 1982, ורובן מתחת לרמות באירופה.

“כשהשומן נשרף, הרעלים שהיו אגורים בו משתחררים, ובגלל זה מרגישים רע בהתחלה.” זו טענה שחוזרת בכל פורום קיטו וצום, והיא נשענת על תופעה אמיתית לגמרי.

ומה שהופך אותה לעמוד הזה הוא שהתופעה רצה בכיוון אחר מהסיפור שמסופר עליה.

מה שאמיתי, וזה מתועד היטב

יש משפחה של חומרים שנקראים מזהמים אורגניים עמידים. הם שומנים-אוהבים, כלומר הם נאגרים ברקמת השומן, הם מתפרקים לאט מאוד, והריכוז שלהם נמצא גבוה יותר אצל אנשים עם משקל גבוה יותר.

וכשרקמת השומן מצטמקת, החומרים האלה יוצאים ממנה. זה נמדד, ולא פעם אחת.

וכאן בדיוק הסיפור מתהפך

הטענה הפופולרית אומרת שהחומרים יוצאים מהגוף, ושהתחושה הרעה היא המחיר של היציאה הזאת. מה שהמדידות מראות הוא שהם יוצאים מהשומן אל הדם.

וההבדל הזה אינו סמנטי, כי נמדד גם מה קורה אחר כך: הרמות המוגבהות נשארו גבוהות גם כשנמדדו שוב כעבור שנה.

ומחקר אחד בדק גם את הצד השני. במחקר שפורסם ב-2011 מדדו חוקרים בפריז את החומרים האלה אצל 71 מנותחים בריאטריים, בדם וגם ברקמת השומן עצמה, וחישבו את הכמות הכוללת בגוף. הרמות בדם עלו, אבל הכמות הכוללת של PCB בגוף ירדה בתוך שנה בכ-15 אחוז. כלומר רוב החומר זז ממקום למקום, ומעט ממנו כן עזב.

כלומר הטענה לוקחת תופעה שמשמעותה חשיפה והופכת אותה למשהו שנשמע כמו טיהור. וזה גם מסביר למה אין שום היגיון בתוספי “ניקוי” שנמכרים בהקשר הזה: אין כאן תהליך שתוסף מזרז, יש כאן חומר שעובר בעיקר ממקום למקום, והגוף מפנה ממנו מעט, לאט, בעצמו.

והתזמון לא מסתדר עם מה שמיוחס לו

הטענה מוצמדת כמעט תמיד לימים הראשונים, וזה החלק שאפשר לפרק בלי שום מחקר חדש.

העליות שתוארו למעלה נמדדו אחרי ירידה מצטברת ומשמעותית בשומן, לאורך חודשים. ובשבוע הראשון בקיטו, רוב הירידה במשקל היא מים, לא שומן: הגליקוגן מתרוקן והמים שהיו קשורים אליו יוצאים. שפעת הקיטו מסביר את זה במנגנון.

כלומר הסיפור על רעלים שמשתחררים מהשומן מוצמד לשבוע שבו כמעט לא ירד שומן.

ולתחושה בימים הראשונים יש שני הסברים מתועדים, ושניהם באותו מאמר: ירידה במלחים ובנוזלים, ואכילה מופחתת שקורית מעצמה כשהתפריט מתחלף. אף אחד מהשניים אינו רעלים.

ומה שבאמת לא ידוע

כאן הנושא נשאר פתוח. העלייה בדם מתועדת, והמשמעות הקלינית שלה אינה.

ההשערה שמופיעה בספרות היא שהחומרים שמשתחררים עשויים לפגוע בחילוף החומרים ולתרום לחזרה במשקל. זו השערה שמוצגת כהשערה, והסקירה עצמה קוראת לבדוק את המשמעות הקלינית של העלייה הזאת, במיוחד אצל נשים שעוברות טיפול להורדת משקל לפני היריון.

ומה עם המזון

החומרים האלה מגיעים אלינו בעיקר דרך שומן מן החי: דגים שמנים, שומן חלב ובשר. זה לא סיבה לוותר על דגים, שהיתרונות שלהם מתועדים היטב, ודגים בקיטו עוסק בבחירה ביניהם. וגם החדשות מישראל מרגיעות יחסית: הרמות בחלב האם ירדו מאוד מאז שנות השמונים. ואין מזון “מנקה” שמוציא אותם מהגוף מהר יותר.

רפת חלב פתוחה בעמק ירוק עם פרות שחורות-לבנות ליד אבוסים, באור בוקר רך
רפת חלב בעמק: כאן נכנסו פעם חומרי ההדברה לחלב, עד האיסור של 1978.תמונה שנוצרה ב-AI

התבנית, והיא זהה בכל הנושאים האלה

יש תופעה אמיתית ונמדדת. חומרים שומנים-אוהבים יוצאים מהשומן כשהוא מצטמק.

יש כיוון שמתהפך בסיפור. בעיקר מהשומן לדם, ולא מהגוף החוצה.

ויש תזמון שמוצמד למקום הלא נכון. חודשים של ירידה בשומן הופכים לשלושה ימים ראשונים.

ובסוף יש מוצר. וזה הדבר היחיד בשרשרת שלא נמדד.

מתי להתייעץ עם רופא

אם אתם מתכננים היריון ויורדים במשקל לפניו. זו האוכלוסייה היחידה שהספרות מצביעה עליה בשם בהקשר הזה, וזו שיחה עם רופא ולא שינוי בתפריט.

אם אתם לפני ניתוח בריאטרי או אחריו. שם הירידה גדולה ומהירה, ושם נמדדו העליות הגדולות. הצוות שמלווה את הניתוח הוא הכתובת.

ואם מישהו מוכר לכם תוסף “לפינוי רעלים” על בסיס הטענה הזאת. אין בעמוד הזה פרוטוקול ואין בו מינון, והסיבה היא שאין מה לזרז.

ולתחושה רעה שנמשכת מעבר לשבועיים, או שמלווה בחום, בהקאות או בכאב: זו אינה הסתגלות ואינה רעלים. שפעת הקיטו מפריד בין מה שחולף לבין מה שנבדק.

מאיפה ממשיכים

שפעת הקיטו מחזיק את שני ההסברים המתועדים לתחושה בימים הראשונים.

אוטופגיה והחלפת פלזמה עונה על השאלה הרחבה: איך הגוף מנקה את עצמו בפועל.

עור הפנים בקיטו הוא החצי השני של אותו נושא ברשימה: הפריחה שיש לה שם רפואי, בניגוד לרעלים שאין להם.

מקורות

  1. Adverse effects of weight loss: Are persistent organic pollutants a potential culprit?Elsevier · EM-Consulte
  2. Effect of bariatric surgery in the body burden of persistent and non-persistent pollutants: longitudinal study in a cohort of morbidly obese patientsPMC · National Library of Medicine
  3. Persistent organic pollutants in adipose tissue and serum after bariatric surgeryFrontiers in Endocrinology
  4. Study Suggests Weight Loss Surgery May Release Toxic Compounds from Fat into the BloodstreamJohns Hopkins Bloomberg School of Public Health
  5. Increased blood levels of persistent organic pollutants (POP) in obese individuals after weight loss: a reviewJournal of Toxicology and Environmental Health B
  6. Fate and complex pathogenic effects of dioxins and polychlorinated biphenyls in obese subjects before and after drastic weight lossEnvironmental Health Perspectives · PMC
  7. Biological monitoring of persistent organic pollutants in human milk in IsraelChemosphere · אוניברסיטת חיפה
  8. The Israeli breast-cancer anomalyAnnals of the New York Academy of Sciences · האוניברסיטה העברית