CGM לאנשים בריאים: מה המספר אומר, ומה לא
החיישן נמדד על אנשים בריאים ויצא עם שגיאה של כשלושה עשר אחוזים. זה אומר שרוב ההבדלים שאנשים משנים בגללם את התפריט קטנים מהרעש של המכשיר.
מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית
המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.
זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.
התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה
חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות
ב-2015 פרסמו פרופ׳ ערן סגל ופרופ׳ ערן אלינב ממכון ויצמן מחקר שהפך את החיישן לכוכב. 800 ישראלים הדביקו חיישן סוכר לשבוע, ותיעדו 46,898 ארוחות. אותה ארוחה בדיוק הקפיצה סוכר אצל אחד והשאירה אותו שטוח אצל אחר, ואצל כל אדם התגובה הייתה עקבית. אחת המשתתפות, אישה עם השמנה וטרום סוכרת, גילתה שעגבניות מעלות אצלה את הסוכר.
שנתיים אחר כך עשו אותם חוקרים ניסוי ישראלי מאוד: לחם. 20 מתנדבים בריאים אכלו שבוע לחם לבן תעשייתי ושבוע לחם מחמצת מקמח מלא שנטחן באבן. בממוצע, לא היה הבדל באף מדד קליני. אבל כשהסתכלו על כל אחד בנפרד, חצי מהם הגיבו חזק יותר ללחם הלבן, וחצי למחמצת.
ומהמחקר נולדה חברה, DayTwo, שמכרה המלצות תזונה מותאמות אישית לפי הניסוי. היא גייסה עשרות מיליוני דולרים, ובסוף נסגרה. הרעיון היה נכון: אנשים מגיבים שונה. השאלה שהחברה לא פתרה היא מה עושים עם זה בבית, עם מכשיר אחד וזרוע אחת.
חיישן סוכר רציף הוא המכשיר הכי משכנע שאפשר להדביק על הזרוע. הוא מייצר גרף, הגרף זז אחרי כל ארוחה, והתחושה היא שסוף סוף רואים מה קורה בפנים.
והשאלה הראשונה לפני שמשנים משהו בגללו היא כמה מדויק הקו הזה.
מה החיישן בכלל מודד
לא דם. זו הנקודה הראשונה, והיא לא טכנית בלבד.
החיישן יושב בנוזל שבין התאים ומודד גלוקוז שם. הריכוז בנוזל הזה עוקב אחרי הדם בפיגור, והערכות נעות בין דקותיים לעשרים דקות, כשהמקובל הוא סביב שש עד עשר.
בסוכרת הפיגור הזה מנוהל ומוכר. אצל אדם בריא הוא בדיוק בסדר גודל של האירוע שמנסים למדוד, כי עלייה אחרי ארוחה מגיעה לשיא תוך כשעה ויורדת תוך שעתיים עד שלוש.
והמספר שמשנה את הכול
יצרנים מדווחים על דיוק במדד שנקרא MARD, שהוא סטיית האחוזים הממוצעת מול מדידת ייחוס.
המספרים המשווקים נעים סביב שמונה אחוזים.
אבל הם נמדדים בעיקר בטווחים של סוכרת, ובתנאי מעבדה. כשנבדקו ביצועי החיישן על גברים בריאים, המדד יצא כשלושה עשר אחוזים.
וכמה דיוקים למספר הזה. הוא נמדד במבחן העמסת סוכר, כשהסוכר זז מהר. ובמחקר אחר על נשים בריאות, אחרי ארוחת בוקר קבועה ומול דם מהווריד, השגיאה הממוצעת הגיעה לכ-27.5 אחוז. והוא ממוצע: קריאה בודדת יכולה לסטות יותר ממנו.
עכשיו אפשר לחזור לשימוש שבגללו רוב האנשים קונים אותו: לראות איזה מזון “מקפיץ” יותר.
מי שאכל שיבולת שועל וראה 135, ואכל ביצים וראה 115, לא מדד בהכרח הבדל. שני הערכים יכולים לנבוע מאותו סוכר אמיתי.
הראשון יושב בין כ-117 לכ-153, והשני בין כ-100 לכ-130. הטווחים נחתכים.
קריאת חיישן, מיליגרם לדציליטר
שיבולת שועלהקריאה 135, והטווח 117 עד 153
135
ביציםהקריאה 115, והטווח 100 עד 130
115
הנקודה היא מה שהמסך הראה, והפס סביבה הוא מה שהמכשיר באמת יודע. שתי הנקודות נפרדות והפסים נחתכים, ולכן ההפרש ביניהן אינו ראיה לכלום.
וזה לא פגם בחיישן המסוים הזה. זה מה ששגיאה באחוזים עושה לכל הפרש שקטן ממנה.
ולמה בקיטו זה חמור יותר
כאן זה מתהפך דווקא נגד המשתמש שלנו.
בקיטו הסוכר נמוך ושטוח יחסית, ולכן טווח העניין צר. השגיאה, לעומת זאת, היא באחוזים, ולכן היא מתכווצת הרבה פחות. חיישן שקורא סביב 85 נושא שגיאה של כאחד עשר נקודות, ומה שמחפשים הוא תנודה של חמש.
כלומר ככל שהתפריט יציב יותר, יחס האות לרעש גרוע יותר. זה הפוך לגמרי מהאינטואיציה, שאומרת שבקיטו יהיה קל יותר לראות דברים.
והמלכודת השנייה: תנודה תקינה נראית כמו מחלה
עבודות שהצמידו חיישנים לאנשים בריאים מצאו שהשונות ביניהם גדולה ממה שמניחים, ושחלק מהם מגיעים לערכים שנראים מדאיגים על הגרף.
עבודה מסטנפורד שהגדירה “גלוקוטיפים”, דפוסי סוכר, מצאה שאנשים עם סוכר תקין בבדיקות בילו כחמישה עשר אחוז מהזמן בטווח שנראה כמו טרום סוכרת, וכשני אחוזים בטווח שנראה סוכרתי. רובם לא היו חולים. ובין 57 המשתתפים היו גם כאלה שעמדו בהגדרה של טרום סוכרת או סוכרת, כך שלא כולם היו “בריאים”.
ואיך נראה יום רגיל אצל אדם בריא
ב-2019 פורסם המחקר שנחשב עד היום לסרגל: 153 אנשים בלי סוכרת ובלי השמנה, מגיל 7 ועד 80, הדביקו חיישן עם מסך מוסתר, כך שלא ראו את המספרים ולא שינו בגללם דבר, עד עשרה ימים.
אחוז מהיממה בכל טווח
בין 70 ל-140
96
מעל 140
2.1
מתחת ל-70
1.1
אחוז מהיממה בכל טווח סוכר, אצל 153 אנשים בלי סוכרת, ערך חציוני. מיליגרם לדציליטר.
96 אחוז מהזמן הסוכר היה בין 70 ל-140. 2.1 אחוז מהזמן, כחצי שעה ביום, הוא היה מעל 140, ו-1.1 אחוז, כרבע שעה ביום, מתחת ל-70. כלומר גם אצל אדם בריא לגמרי יש כל יום חצי שעה “מעל הטווח” ורבע שעה “מתחתיו”. מי שרואה אותן על המסך שלו לא גילה מחלה. הוא גילה איך נראה גוף.
ואצל אדם שמסתכל על הגרף כל שעה, זה מייצר מסלול מוכר: דאגה, הימנעות ממזונות, הימנעות ממצבים חברתיים שבהם אוכלים, וצמצום התפריט לרשימה שמרגישה בטוחה.
זה לא תופעת לוואי נדירה. זו התוצאה הצפויה של נתון רועש בלי הקשר קליני.
אז למה זה כן טוב
ויש דברים שהחיישן עושה היטב, וכולם מהסוג שלא דורש דיוק של נקודה בודדת.
דפוס לאורך זמן. הכיוון הכללי במשך שבוע אמין הרבה יותר מכל קריאה, כי הרעש מתקזז.
אישור שהכיוון קרה. מי שרוצה לדעת אם מעבר לקיטו שינה את התמונה אצלו יראה את זה, כי הפער בין לפני לאחרי גדול מהשגיאה.
הפתעות גדולות. תגובה חריגה באמת, מסוג שלא צפיתם, בולטת גם מעל הרעש.
והדבר שהוא באמת שינה אצל אנשים: לראות בעיניים מה שינה עשה, ולא רק לקרוא עליו. זה תקף, וזה לא דורש לדייק בחמש נקודות.
ולחזור לניסוי הלחם: חיישן לשבועיים הוא בדיוק הכלי לבדוק אם אצלכם הפיתה הלבנה והלחם המלא מתנהגים אחרת. לא בקריאה אחת, אלא בכמה ארוחות דומות, באותה שעה, ובממוצע.

והדבר שהוא אינו
חיישן אינו בדיקה. הוא אינו מאבחן סוכרת, אינו שולל אותה, ואינו מחליף HbA1c או בדיקת סוכר
בצום במעבדה.
ומי שמחפש דווקא את המספר הקטוגני ולא את הסוכר, זה מכשיר אחר לגמרי, והוא מפורט במדידת קטונים.
מתי להתייעץ עם רופא
אדם שמטופל בתרופות לסוכרת לא נמצא במאמר הזה בכלל. שם החיישן הוא ציוד רפואי, ההחלטות נגזרות ממנו, ואת השימוש מכוון הצוות המטפל.
מי שאינו מטופל ורואה בחיישן ערכים גבוהים באופן עקבי, או ערכים נמוכים שמלווים ברעד, בהזעה או בבלבול, צריך בדיקת מעבדה ולא פרשנות של גרף. חיישן לא מאבחן, ולא שולל.
ומי שמזהה אצל עצמו שהמכשיר מייצר חרדה סביב אוכל, הימנעות או ספירה כפייתית, זו סיבה טובה להסיר אותו ולדבר על כך עם איש מקצוע. זה נפוץ יותר ממה שנדמה, וזה לא כישלון.
מאיפה ממשיכים
המכשיר השני שאנשים קונים נמצא במדידת קטונים, ואיך עוקבים בלי שזה ישתלט נמצא בלעקוב אחרי מאקרו.
מקורות
- Analytical Performance of the FreeStyle Libre 2 Glucose Sensor in Healthy Male AdultsPMC · National Library of Medicine
- Glucotypes Reveal New Patterns of Glucose DysregulationPLOS Biology
- Continuous glucose monitoring in a healthy population: understanding the post-prandial glycemic response in individuals without diabetes mellitusMetabolism · Elsevier
- Use of Continuous Glucose Monitors by People Without Diabetes: An Idea Whose Time Has Come?PMC · National Library of Medicine
- Glycaemic variability, assessed with continuous glucose monitors, is associated with diet, lifestyle and health in people without diabetesPMC · National Library of Medicine
- Personalized Nutrition by Prediction of Glycemic ResponsesCell · מכון ויצמן
- Bread affects clinical parameters and induces gut microbiome-associated personal glycemic responsesCell Metabolism · מכון ויצמן
- Continuous Glucose Monitoring Profiles in Healthy Nondiabetic Participants: A Multicenter Prospective StudyJournal of Clinical Endocrinology & Metabolism
- DayTwo shuts downGlobes
- Accuracy of the FreeStyle Libre 2 in healthy women after a standardized breakfastSensors · PMC