קיטו תחת עומס: מה מחזיק במסע ומה נשבר בזינוק
הטענה היא שתלות בפחמימות היא נקודת תורפה. הראיות אומרות משהו חד יותר: המסע והזינוק מגיבים לקיטו בכיוונים הפוכים.
מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית
המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.
זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.
התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה
חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות
מסע כומתה. לילה שלם, אפוד עם מחסניות, שתי מימיות, ואלונקות שעוברות מכתף לכתף. בנח״ל יוצאים לכ-50 קילומטר מהבסיס ליד ערד, ומסיימים בעלייה למצדה, עם הזריחה.
ויותר ממאה שנה קודם, בקצה השני של העולם, אותה שאלה נשאלה בקור. רוברט סקוט ואנשיו גררו מזחלות לקוטב הדרומי ב-1912 על מנה של כ-4400 קלוריות ביום, כשהגוף שרף, לפי הערכה מאוחרת, כ-7000. הם הגיעו לקוטב, ולא חזרו. הרעב לא היה הסיבה היחידה, אבל הוא היה שם כל הדרך.
מי שנשא פעם משקל על הגב לאורך שעות מכיר את הרגע שבו זה נגמר. לא העייפות ההדרגתית, אלא הנפילה: הרגליים ממשיכות לזוז והראש כבר לא שם.
הטענה שמגיעה אחר כך נשמעת הגיונית. אם הקריסה הזו היא סוף הגליקוגן, אז מי שלא רץ על גליקוגן לא אמור לקרוס. תלות בפחמימות היא נקודת תורפה, וקיטו מנטרל אותה.
החלק הראשון של הטענה מתועד. החלק השני הוא המקום שבו הראיות מתחילות לומר משהו אחר, ומעניין יותר.

מה שנמדד על אנשי צבא
בשנת 2019 פורסם ב-Military Medicine מחקר מאוניברסיטת מדינת אוהיו שליווה 29 אנשי צבא,
רובם צוערים בתוכנית הקצינים האוניברסיטאית, לאורך 12 שבועות של אימון גופני מפוקח. 15 מהם בחרו בתפריט קטוגני,
ו-14 המשיכו בתפריט הרגיל שלהם.
הממצא שמצוטט הכי הרבה הוא הרכב הגוף, והוא באמת חריג. בקבוצה הקטוגנית ירד המשקל ב-7.7 ק“ג, שומן הגוף ירד ב-5.1 אחוז, ושומן הקרביים ב-43.7 אחוז. בקבוצה השנייה לא נמדד שינוי.
אבל הממצא שרלוונטי לשאלה שלנו הוא דווקא זה שלא מרעיש: ההתקדמות בכושר האירובי, בכוח המרבי, בהספק ובמסלול המכשולים הצבאי הייתה דומה בשתי הקבוצות. כלומר התפריט לא פגע ביכולת.
ומה שקרה כשמדדו דבר אחר לגמרי
באותן שנים נערך ניסוי אחר, על הולכי תחרות בקבוצת עילית. שלושה שבועות של אימון מוגבר, ושלושה תפריטים שונים. הקבוצה הקטוגנית באמת השתפרה בצריכת החמצן המרבית שלה.
ואז נמדדה היעילות: כמה חמצן נדרש כדי להתקדם במהירות נתונה. שם התוצאה התהפכה. אותה מהירות עלתה להם יותר חמצן מאשר לפני, והשיפור שהאימון היה אמור לתת נמחק. במבחן של 10 קילומטר, קבוצת הפחמימות שיפרה את הזמן ב-6.6%, והקבוצה המחזורית ב-5.3%. קבוצת הקיטו לא השתפרה בכלל. הממצא שוחזר בניסוי נוסף, כלומר הוא אינו מקרה.
זו לא סתירה בין שני המחקרים, וזו הנקודה שקל לפספס. הם פשוט לא מדדו את אותו דבר.
שני סוגי מאמץ, ולא אחד
מסלול מכשולים צבאי ומבחן כושר נמדדים כיכולת כללית. יעילות בהליכה תחרותית נמדדת בקצב שיא, ליד הגבול העליון.
וזה בדיוק הגבול שבו קיטו מתנהג אחרת. סקירה שיטתית שריכזה את המחקרים על ביצועים אנאירוביים מצאה תמונה שאינה אחידה אלא תלוית סוג מאמץ: במאמץ מרבי בודד, ההספק נשמר ברוב המחקרים ולעיתים אף השתפר קלות. במאמץ עצים חוזר הוא נפגע שוב ושוב.
ההבדל בין השניים אינו טכני. הוא ההבדל בין דחיפה אחת לבין דחיפה, ועוד אחת, ועוד אחת כעבור תשעים שניות.
מה שהמאגר עצמו עושה, ומה שלא
כאן עוצרים על ממצא שמפיל טענה נפוצה משני הכיוונים.
מחקר בדק עשרים אצני אולטרה ואנשי איש ברזל, שמחציתם אכלו קטוגני לאורך תקופה ממושכת, כעשרים חודשים בממוצע. קצב שריפת השומן השיא שלהם היה גבוה פי 2.3, והוא הושג בעצימות גבוהה יותר.
ובכל זאת: הגליקוגן בשריר במנוחה, קצב הדלדול שלו אחרי שלוש שעות ריצה, וקצב המילוי מחדש היו דומים בשתי הקבוצות.
כלומר מי שאומר “בקיטו אין לך גליקוגן” מדייק פחות ממה שנדמה. המאגר שם. מה שהשתנה הוא הנכונות של השריר להוציא ממנו אנרגיה במהירות, וזו בדיוק היכולת שהזינוק דורש.
והניסוי שבו השומן ניצח, ועדיין הפסיד
ב-1992 יצאו הרופא מייק סטראוד והחוקר רנולף פיינס לחצות את אנטארקטיקה ברגל, בלי אספקה מבחוץ, כשכל אחד גורר מזחלה כבדה. סטראוד, רופא שחקר תזונה במאמץ, בנה את המנה כך שכ-57% מהאנרגיה בה היו משומן, כי שומן הוא הדלק הקל ביותר לגרירה.
הם צרכו כ-5100 קלוריות ביום, ושרפו כמעט 7000. בעשרה ימים קשים במיוחד הממוצע עלה ליותר מ-11000 ביום.
קלוריות ליום, נאכלו מול נשרפו
סקוט, נאכלוהקוטב הדרומי, 1912
4400
סקוט, נשרפוהערכה
7000
סטראוד ופיינס, נאכלואנטארקטיקה, 1992 · כ-57% משומן
5100
סטראוד ופיינס, נשרפומדידה במים מסומנים
7000
קלוריות ליום, נאכלו מול נשרפו, בשתי משלחות שגררו מזחלות. מנה עתירת שומן קיצרה את הפער, אבל לא סגרה אותו.
הלקח אינו “שומן לא עובד”. הוא הפוך: השומן פתר את בעיית המשקל של המזחלה, אבל לא את פער האנרגיה. גוף תחת עומס כזה שורף יותר ממה שאפשר לסחוב, ומחקר ישראלי על לוחמי חי״ר מצא את אותו כיוון: מה שנאכל בשטח לא כיסה את מה שנשרף.
מה זה אומר למי שנושא משקל
התמונה שמצטיירת אינה “קיטו טוב לצבא” ואינה “קיטו רע לצבא”. היא מדויקת יותר, ולכן גם שימושית יותר.
במאמץ ממושך בעצימות בינונית, מסע, סיור ארוך, שמירה על ציוד לאורך שעות, אדפטציה שומנית נותנת מאגר אנרגיה גדול, ועשויה להפחית את התלות בעצירות תדלוק. זה החלק שבו הטענה המקורית מחזיקה.
במאמץ עצים חוזר, ריצה למחסה, גרירת פצוע, טיפוס, ואז שוב, הראיות מצביעות על פגיעה עקבית. ומי שנושא אפוד ואפסניה מגיע לעצימות הזו מהר יותר ממי שלא, כי אותה מהירות תנועה דורשת ממנו יותר חמצן מלכתחילה.
ומה שפשוט לא נבדק
צריך לומר את זה במפורש: אין מחקר שבדק חיילים בעומס קרבי מלא שמבצעים מאמצים עצימים חוזרים בתפריט קטוגני. המחקר הצבאי מדד אימון גופני מפוקח, לא עומס מבצעי. מחקרי היעילות נעשו על ספורטאי עילית בלי משקל על הגב.
מה שיש הוא שתי פיסות ידע שמצביעות לשני כיוונים, וההרכבה ביניהן היא היסק שלי ולא ממצא.
ומה בתרמיל
שומן דחוס הוא הדלק הקל ביותר לסחוב, וזו הסיבה שהוא חוזר בכל מנת קרב היסטורית. , גבינה קשה, אגוזים ושמן זית בבקבוקון מביאים הרבה אנרגיה בפחות משקל. פמיקן מספר איך נראתה המנה הקטוגנית הראשונה בהיסטוריה.
וכשרות בשטח: קבנוס ונקניק הם בשריים, ולכן הם לא נכנסים לאותה שקית עם הגבינה. מי שבמילואים ימצא את הצד המעשי בקיטו במילואים.
מתי להתייעץ עם רופא
לפני שינוי תפריט משמעותי לקראת תקופה של עומס גופני גבוה, ובוודאי בשירות פעיל, באימון לקראת מבחן כושר מחייב, או בכל מסגרת שבה ירידה זמנית בביצועים היא סיכון ולא אי-נוחות.
זה נכון במיוחד למי שנוטל תרופות לסוכרת או ליתר לחץ דם, למי שיש לו רקע לבבי או כלייתי, ולכל מי שחווה סחרחורת, דופק לא סדיר או ירידה חדה בכוח בזמן מאמץ. ירידה בביצועים תחת עומס אינה דבר לאבחן לבד בשטח.
מאיפה ממשיכים
כדי להבין למה המעבר לוקח זמן ומה קורה בו, מה זה קטוזיס. כדי לראות איפה עובר הגבול שממנו הגוף מתחיל לעבוד אחרת, כמה פחמימות ביום.
הליכה, חדר כושר וקיטו מתרגם את הממצאים האלה לפעילות רגילה: הליכה בערב ואימון כוח פעמיים בשבוע.
סטרואידים ופפטידים בקיטו עוסק בשני לחצים שנערמים על אותן בדיקות דם, ולמה בקיטו קשה יותר לקרוא אותן.
שריר בלי כאב עוסק בכאב השרירים שאחרי האימון, ולמה לא צריך למחוק אותו.
11 מתכונים עם טחינה באתר
- ביצים קשות ממולאות בטחינה2.5 גרם נטו · פרווה
- חזה עוף בגריל עם טחינה2.7 גרם נטו · בשרי
- קציצות עוף ברוטב טחינה ולימון3.7 גרם נטו · בשרי
מקורות
- Low carbohydrate, high fat diet impairs exercise economy and negates the performance benefit from intensified training in elite race walkersThe Journal of Physiology
- Extended Ketogenic Diet and Physical Training Intervention in Military PersonnelMilitary Medicine · PubMed
- Metabolic characteristics of keto-adapted ultra-endurance runnersMetabolism
- Effects of Low-Carbohydrate and Ketogenic Diets on Anaerobic Performance in Competitive Athletes: A Systematic Review and Meta-AnalysisNutrients · PubMed
- Impairment of exercise economy and performance in elite race walkers by ketogenic low carbohydrate, high fat diet is reproduciblePMC · National Library of Medicine
- Ketogenic low-CHO, high-fat diet: the future of elite endurance sport?The Journal of Physiology
- International Society of Sports Nutrition position stand: ketogenic dietsJournal of the International Society of Sports Nutrition
- From sunset to sunrise with the Nahal Brigadeצה״ל
- A fatal miscalculation: the energy budget of Scott’s polar partyInstitute of Physics
- Mike Stroud (physician)Wikipedia
- Energy expenditure using isotope-labelled water, during an Antarctic crossingEuropean Journal of Applied Physiology
- Ketogenic diet impairs performance in elite race walkers after 5–6 days (Burke et al., 2021)The Journal of Physiology · PMC
- Keto diet has potential in military, researchers sayThe Ohio State University
- Energy expenditure of Israeli infantry soldiers measured by doubly labeled water (Burstein et al., 1996)Military Medicine · PubMed