קטוזה.

ג׳לים בריצה ארוכה בקיטו: מתי שומן מספיק ומתי לא

לטענה שמנוע שומן מייתר ג׳לים יש חשבון, והוא מחזיק. עד שהדופק עולה. וההנמקה החזקה באמת לרכיבה ארוכה אינה בוואטים בכלל.

מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית

המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.

זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.

התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה

חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות

אילת, ישראמן. אחרי השחייה בים סוף עולים על האופניים, ותוך דקות מתחילה עליית נטפים: כ-10 קילומטר, כ-600 מטר טיפוס, ושיפועים תלולים. במקטע כזה מתברר מה באמת מניע אתכם.

השאלה הזו התחילה הרבה לפני אילת. ב-1965 הכין צוות של רופא כליות מאוניברסיטת פלורידה, רוברט קייד, משקה לקבוצת הפוטבול של הגייטורס, מים, מלח וסוכר, והוא נבדק במשחק בחום כבד. כך נולד הגייטורייד, ואיתו הרעיון של תדלוק תוך כדי מאמץ. הג׳לים הגיעו בסוף שנות השמונים.

בשעה החמישית, הג׳ל השלישי כבר לא נכנס. הפה יבש, הבטן מתהפכת, והמחשבה היחידה היא שאם אפשר היה פשוט לא לאכול את הדבר הזה, החיים היו טובים יותר.

מכאן מגיעה אחת הטענות הפופולריות בקיטו: מי שרץ על שומן לא צריך ג׳לים בכלל. יש לו מאגר שלא נגמר.

לטענה הזאת יש חשבון, והוא מפתיע. היא מחזיקה. עד נקודה מסוימת מאוד.

שלושה תפריטים, אותם תשעה גברים

השאלה למה הגוף צריך פחמימה במאמץ קיבלה את התשובה הקלאסית שלה בשטוקהולם, ב-1967. ברגשטרום ועמיתיו לקחו תשעה גברים בריאים, הוציאו מהירך שלהם דגימות שריר במחט, והושיבו אותם על אופני כושר בעצימות גבוהה עד שלא יכלו עוד. שלוש פעמים, אחרי שלושה תפריטים שונים.

דקות עד מיצוי, אותם תשעה גברים

אחרי שומן וחלבוןימים ספורים, בלי הסתגלות

59

אחרי תפריט מעורב

126

אחרי תפריט עתיר פחמימות

189

דקות עד מיצוי, אותם גברים, שלושה תפריטים. התפריט “שומן וחלבון” נמשך ימים ספורים בלבד, בלי שום הסתגלות, וזו בדיוק ההסתייגות.

אחרי שומן וחלבון הם החזיקו 59 דקות. אחרי תפריט מעורב, 126. אחרי תפריט עתיר פחמימות, 189. והמנבא היה כמות הגליקוגן בשריר בתחילת המאמץ.

המחקר הזה הוליד את “העמסת הפחמימות” ואת העמסת הפחמימות. והטוויסט, שרק אנשי קיטו מקפידים להזכיר: תפריט השומן נמשך שלושה ימים בערך. אף אחד מהגברים לא היה מותאם לשומן, ולכן המחקר מראה מה קורה למי שעוד לא הסתגל, ולא מה מנוע שומן מותאם מסוגל לעשות.

מה ג׳ל בכלל פותר

הבעיה שהג׳ל נועד לפתור אינה בשריר, היא במעי. גלוקוז נספג דרך מוביל שנקרא SGLT1, והוא נרווה בסביבות 60 גרם פחמימה לשעה. מעבר לזה, מה שנבלע פשוט יושב.

פרוקטוז עולה במוביל אחר, ולכן תערובת של גלוקוז ופרוקטוז ביחס של שניים לאחד מגיעה לכ-90 גרם לשעה. זו כל התורה מאחורי ג׳לים מודרניים: לא כמה השריר יכול לשרוף, אלא כמה המעי מסוגל להעביר.

החשבון שעושה את הטענה סבירה

עכשיו נשים את שני המנועים זה ליד זה. הקצבים פורסמו; הכפל הוא שלי.

קלוריות לשעה שהגוף מסוגל לספק

מנוע שומן מותאם

שומן ועוד ג׳לים

מנוע שומן מותאם מספק כ-832 קק״ל לשעה משומן בלבד. מי שאוכל עתיר פחמימות מקבל כ-362 משומן, ועוד כ-360 מג׳לים בקצב ההמלצה הקלאסית, 90 גרם לשעה. הקצבים פורסמו; הכפל לשעה וההשוואה הם שלי, ואינם ממצא של מחקר. וחשוב מהשוואת הגבהים: לעמודה של השומן יש תקרת עצימות, ומעליה היא יורדת.

וכאן צריך לעדכן את החשבון. ההמלצה של 90 גרם לשעה כבר לא התקרה של המקצוענים. בטור דה פראנס של היום רוכבים מדווחים על כ-120 גרם פחמימה לשעה, אחרי שאימנו את המעי לקבל אותם. ב-120 גרם, הג׳לים לבדם הם 480 קק״ל לשעה, וביחד עם השומן כ-842, יותר מ-832 של מנוע השומן.

ושני תיקונים נוספים, שניהם לטובת הזהירות. לא כל מה שבולעים נשרף: בניסוי על רוכבים מאומנים, ב-120 גרם לשעה נשרפו מהמשקה 1.51 גרם לדקה, לעומת 1.29 ב-90 גרם. כלומר גם ב-120 נשרפים בפועל כ-360 קק״ל מהג׳לים, והחשבון חוזר לעמודות שבתיבה. ושני קצבי השומן נמדדו בעצימויות שונות: השיא הקטוגני ב-70.3 אחוז מצריכת החמצן המרבית, והשיא של ספורטאי הפחמימות ב-54.9. כלומר ההשוואה בין העמודות היא קירוב, לא מדידה של אותו מאמץ.

זו הסיבה שהטענה נשמעת נכונה למי שמנסה אותה. היא לא הזיה שיווקית. בקצב מתון עד בינוני, היא פשוט נכונה.

רצת שבילים עולה בשביל סלעי בגבעה מול הים בבוקר מוקדם, מצולמת מאחור, עם אפוד ריצה קטן
בעלייה, הקצב עולה מעל התקרה של שריפת השומן. שם השאלה משתנה.תמונה שנוצרה ב-AI

ואיפה החשבון נשבר

בנקודה אחת, ובה בדיוק.

לקצב חמצון השומן יש תקרה, והיא לא מגיעה בסוף המאמץ אלא באמצע שלו. אצל הקבוצה הקטוגנית היא נמדדה סביב 70.3 אחוז מצריכת החמצן המרבית. מעליה חמצון השומן יורד, וההפרש חייב לבוא מגליקוגן.

וזה עוד לפני החלק הלא נוח: בניסוי על הולכי תחרות עילית נמדד שהיעילות נפגעת, כלומר אותה מהירות דורשת יותר חמצן. הצד של הדרישה עולה בדיוק כשהצד של האספקה נעצר.

מישור ארוך יושב מתחת לתקרה. שיפוע לא. ולכן השאלה אינה “קיטו כן או לא”, אלא כמה מהיציאה שלכם נמצא מעל הקו הזה.

הפשרה שרוב התחום עבר אליה

ההצגה כ“קיטו מול ג׳לים” מפספסת את מה שקרה בפועל בספורט הסיבולת. העמדה הרווחת היום אינה אף אחת משתי הקצוות, אלא זמינות פחמימה מחזורית.

הרעיון פשוט: לאמן חלק מהאימונים במצב של זמינות פחמימה נמוכה, כדי לדחוף את ההסתגלות שמייצרת את קצב חמצון השומן הגבוה, ולהגיע לתחרות עם מאגרים מלאים, כדי שהתקרה לא תפריע ביום שהוא חשוב. בספרות קוראים לזה “לאמן נמוך, להתחרות גבוה”.

מי שקורא את זה מתוך קיטו רואה בזה ויתור, ואפשר להבין למה. אבל שימו לב שהניסוי שהראה את הפגיעה ביעילות השווה בדיוק את שתי הגישות האלה, והמחזורית יצאה ממנו טוב יותר. זה אינו טיעון נגד קיטו כדרך חיים, וזה כן טיעון נגד קיטו כאסטרטגיית תחרות במקצועות שנקבעים ליד הגבול העליון.

וההנמקה החזקה באמת, שאינה בוואטים

כאן מגיע החלק שכמעט לא מדברים עליו, והוא לדעתי החזק מכולם.

במרוצי אולטרה, תסמינים במערכת העיכול, בחילה, הקאה, התכווצויות ושלשול, הם כמעט חוק. במחקר על מרוץ של 161 קילומטר, 96% מהרצים דיווחו על תסמין כזה לפחות פעם אחת. ובסקר של 500 רצים משני מרוצי 100 מייל, בחילה והקאה היו הסיבה הנפוצה ביותר לפרישה, אצל 23% מאלה שלא סיימו.

מי שלא בולע 90 גרם סוכר בשעה, שעה אחרי שעה, מוריד מהשולחן את הגורם שמפיל הכי הרבה משתתפים. זה אינו טיעון על הספק. זה טיעון על כמה דברים יכולים להשתבש.

ומה בתיק, בגרסה הישראלית

התמר המג׳הול הוא הג׳ל הטבעי של ישראל. תמר אחד מביא בערך 18 גרם פחמימה, וישראל היא אחת היצרניות הגדולות בעולם של הזן הזה. הוא לא קטוגני, אבל למי שבחר בגישה של “לאמן נמוך, להתחרות גבוה”, תמר אחד מביא כמעט כמו ג׳ל.

ובצד של השומן, . בכף של טחינה גולמית יש בעיקר שומן, מעט פחמימה, ומלח מוסיפים לה ממילא. שקית קטנה של שקדים או מקדמיה, וקוביית גבינה קשה, מחזיקות בחום טוב יותר מ.

וכשרות: ג׳לים ומשקאות ספורט מיובאים לא תמיד נושאים הכשר מוכר. בודקים על האריזה.

מה שזה אומר בפועל

מי שרוכב ארוך במישור, בקצב שיחה, בטמפרטורה סבירה, יכול לעשות את זה על שומן ומים. החשבון מאפשר את זה, בתנאי שמתכננים גם מלח ולא רק מים, כפי שמוסבר בהמשך.

מי שמטפס, מי שרוכב בקבוצה שמושכת, ומי שמתחרה, מגיע מעל התקרה, ושם השאלה משתנה. חלק מהרוכבים בוחרים פשרה: קיטו כברירת מחדל, ופחמימה ממוקדת לפני עלייה ארוכה או לקראת סיום. זה לא בגידה בשיטה, זו התאמה לפרופיל.

מה שהמספרים כאן אינם

צריך לומר את זה בפירוש: ההשוואה למעלה אינה ממצא של מחקר. הקצבים פורסמו בנפרד, הכפל לשעה הוא שלי, וההנחה שהם ניתנים להנחה זה ליד זה היא היסק.

הקצב הקטוגני נמדד על ספורטאי עילית שאכלו כך כעשרים חודשים, והוא אינו מה שיימדד אצל מי שהתחיל לפני חודש. וסקירות על ריצת סיבולת בקיטו מגיעות למסקנה זהירה: התועלת אינה אחידה, והיא תלויה בעצימות ובמשך.

מתי להתייעץ עם רופא

לפני מעבר לתדלוק מבוסס שומן באירועי סיבולת ארוכים, ובמיוחד למי שנוטל תרופות לסוכרת, ליתר לחץ דם או משתנים: שילוב של מאמץ ממושך, חום ואיבוד נתרן מגביר סיכון לנפילת סוכר ולהתייבשות.

מי שחווה סחרחורת, בלבול, דופק לא סדיר או הפסקת הזעה במאמץ מפסיק ופונה לעזרה. בחום הישראלי אלה סימנים שלא מחכים איתם עד סוף המסלול.

מאיפה ממשיכים

ההבדל בין מאמץ ממושך למאמץ עצים חוזר מפורט בקיטו תחת עומס. ומי שרוצה להבין מה קורה במנוע עצמו, מה זה קטוזיס.

קיטו וריצה ארוכה עוסק ברץ המרתון: כמה מהר הגוף מסתגל לשומן, מה זה עשה לזמן במרוץ, והחום.

11 מתכונים עם טחינה באתר

ועוד 8 במאגר המתכונים

3 מתכונים עם שוקולד באתר

מקורות

  1. Metabolic characteristics of keto-adapted ultra-endurance runnersMetabolism
  2. A Step Towards Personalized Sports Nutrition: Carbohydrate Intake During ExerciseSports Medicine · PMC
  3. Fructose and Sucrose Intake Increase Exogenous Carbohydrate Oxidation during ExerciseNutrients · PMC
  4. Low carbohydrate, high fat diet impairs exercise economy and negates the performance benefit from intensified training in elite race walkersThe Journal of Physiology
  5. Considerations for ultra-endurance activities: part 1, nutritionResearch in Sports Medicine · PubMed
  6. Use of Carbohydrate, Gluten-Free, and FODMAP-Free Diets to Prevent Gastrointestinal Symptoms in Endurance Athletes: A Systematic ReviewPMC · National Library of Medicine
  7. The Effects of Ketogenic Diets and Ketone Supplements on the Aerobic Performance of Endurance Runners: A Systematic ReviewPMC · National Library of Medicine
  8. Challenge Israman Eilat: the courseIsraman
  9. Dr. Robert Cade and the invention of GatoradeUniversity of Florida · Health Science Center History
  10. Diet, Muscle Glycogen and Physical PerformanceActa Physiologica Scandinavica (1967)
  11. Increased exogenous but unaltered endogenous carbohydrate oxidation with combined fructose-maltodextrin ingested at 120 g h−1 versus 90 g h−1European Journal of Applied Physiology · PMC
  12. Tour de France riders fuel at 120g carb an hour, but should you?Velo
  13. Reasons for ultramarathon withdrawal (Hoffman & Fogard, 2011)International Journal of Sports Physiology and Performance
  14. Gastrointestinal distress is common during a 161-km ultramarathonJournal of Sports Sciences
  15. Dates, medjool: nutritional valueNutritionValue.org (USDA data)
  16. Demand for Israel's Medjool dates outstripping supplyFreshPlaza
  17. Energy gelWikipedia
  18. Effect of medium-chain triacylglycerol ingestion on cycling performance (Goedecke et al., 2005)International Journal of Sport Nutrition and Exercise Metabolism · PubMed