שריר בלי כאב: למה אי אפשר למחוק DOMS, וגם לא צריך
חומצת חלב אינה הסיבה, ואחרי יותר ממאה שנה עדיין אין הסכמה מה כן. ומה שמעניין יותר: הדלקת שרוצים למחוק היא חלק מהאות שבגללו מתאמנים.
מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית
המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.
זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.
התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה
חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות
ב-1902 פרסם פיזיולוג אמריקאי בשם תאודור האף מאמר על “כאב שרירים”. הוא שם לב שבשריר לא מאומן, הכאב מופיע רק שמונה עד עשר שעות אחרי המאמץ, והאשים “קרעים בתוך השריר”. כמאה ועשרים שנה אחר כך, ב-2020, פורסם מאמר שכותרתו שואלת: האם חיפשנו בכיוון הלא נכון יותר ממאה שנה?
והשאלה הזו עדיין פתוחה. יומיים אחרי אימון רגליים, המדרגות הן האויב. וההסבר שכולם מכירים מגיע מיד: חומצת חלב שהצטברה בשריר.
ההסבר הזה שגוי, והוא שגוי כבר עשרות שנים. חומצת חלב מפונה מהשריר תוך שעה בערך, הרבה לפני שהכאב בכלל מתחיל.
וזה מוביל לשאלה שגיא (כן, לפעמים אני אוהב לדבר על עצמי בגוף שלישי) ניסח בדיוק: אם הכאב הזה הוא דלקת, ותפריט קטוגני מוריד סמני דלקת, האם אפשר למחוק אותו?
התשובה הכנה היא לא. ומה שמסתתר מאחוריה מעניין יותר מהתשובה עצמה.
מה שכן ידוע על הכאב הזה
הדפוס עצמו קבוע ומוכר. הכאב אינו מורגש בערך בשמונה השעות הראשונות, מגיע לשיא ביום הראשון או השני, ודועך תוך כשבוע. הוא מופיע בעיקר אחרי מאמץ שהשריר לא הורגל אליו, ובמיוחד אחרי עבודה אקסצנטרית, כלומר הורדה מבוקרת של משקל.
הדפוס הזה, שבו הכאב מגיע באיחור ולא בזמן המאמץ, הוא בדיוק מה שפוסל את חומצת החלב.
ויש לזה דוגמה ישראלית מוכרת. במכון וינגייט בנתניה, שנוסד ב-1957, פיתח צוות בשנות השבעים את מבחן וינגייט: שלושים שניות של דיווש בכל הכוח מול עומס. מי שעשה אותו זוכר את הצריבה ברגליים, וזו הצריבה שקשורה לחומצה שמצטברת במאמץ קצר ועצים.
אבל הצריבה של הרגע והכאב של היומיים שאחרי הם שני דברים שונים. ב-1983 הריצו חוקרים אמריקאים נבדקים פעם בירידה ופעם במישור. הריצה בירידה, בעצימות נמוכה יותר, השאירה כאב שרירים ועלייה באנזים שדולף משריר פגוע. הריצה במישור, הקשה יותר, לא השאירה אף אחד מהם.
הסיבה היא העבודה האקסצנטרית: בירידה, השריר מתארך תחת עומס כדי לבלום. באותה שנה, בשבדיה, לקחו דגימות שריר מ-12 גברים אחרי רכיבה אקסצנטרית, ומצאו פגיעה מבנית בחלק ניכר מהסיבים בימים הראשונים, ובעיקר בסיבים המהירים.

ומה שלא ידוע, ואי אפשר לטשטש
כאן צריך לומר משהו שלא נעים לכתוב במאמר בריאות: אחרי יותר ממאה שנות מחקר, המנגנון עדיין אינו מוסכם.
התיאור הרווח מדבר על קרעים מיקרוסקופיים בסיבי השריר ועל תגובה דלקתית שבאה אחריהם. עבודה אחרת מצביעה על מיטוכונדריה פגועה שמייצרת עודף רדיקלים חופשיים ומזינה את אותה דלקת.
ויש השערה שמפנה את המבט למקום אחר לגמרי: שהמקור אינו השריר אלא העצב, וליתר דיוק לחץ מיקרוסקופי על קצות עצב בכישורי השריר.
זו הסיבה הראשונה שהתשובה היא לא. אין כאן מתג שמישהו יודע איפה הוא יושב.
והסיבה השנייה, שהיא החשובה
נניח לרגע שכן היה מתג. והשאלה היא אם הייתם רוצים ללחוץ עליו.
הדלקת שרוצים למחוק אינה רק תוצר לוואי. רדיקלים חופשיים שנוצרים במאמץ מתפקדים כאות, והאות הזה הוא חלק ממה שמפעיל את ההסתגלות לאימון.
וזה נבדק, דווקא מהכיוון ההפוך. נטילת נוגדי חמצון במינון גבוה מפריעה לאותו איתות, והיא נקשרה להחלשת ההסתגלות: פחות בניית מיטוכונדריה, פחות שיפור ביכולת הנוגדת חמצון של הגוף עצמו, ופגיעה במסלולים שקשורים לגדילת שריר.
והדוגמה שהופכת את זה למוחשי
הטיעון הזה נשמע תיאורטי עד שמסתכלים על מה שהכי הרבה אנשים עושים בפועל כדי למחוק כאב שרירים: אמבט קרח.
בניסוי שנמשך שנים-עשר שבועות, 21 גברים פעילים התאמנו אימוני כוח פעמיים בשבוע, וכל אימון הסתיים בעשר דקות של טבילה במים קרים או בהתאוששות פעילה. הכוח ומסת השריר עלו יותר בקבוצה שלא נכנסה לקרח.
שיפור אחרי 12 שבועות, התאוששות פעילה, באחוזים
עבודת השרירבמכשיר כוח
+19%
שטח הסיבים המהירים
+17%
גרעינים בכל סיבתאים שמנהלים את הסיב
+26%
השיפור אחרי שנים-עשר שבועות בקבוצה שהתאוששה בתנועה, באחוזים. בקבוצת הקרח אף אחד מהשלושה לא עלה באופן מובהק.
בקבוצת ההתאוששות הפעילה עלתה העבודה שהשריר הפיק ב-19%, שטח הסיבים המהירים ב-17%, ומספר הגרעינים בכל סיב ב-26%.
והמדידה ברמת התא הראתה למה: מספר תאי הלוויין, אותם תאים שמגויסים לבניית השריר, היה גבוה יותר אחרי התאוששות פעילה, וכך גם האיתות האנבולי.
וגם כאן ההסתייגות במקומה: מחקר אחר, על 16 גברים לאורך שבעה שבועות, מצא שהטבילה החלישה את גדילת סיבי השריר אך לא את עליית הכוח. שתי העבודות אינן מסכימות על הכול, והן כן מסכימות על הכיוון.
מי שמתאמן לקראת תחרות בעוד יומיים ורוצה להרגיש טוב מחר עושה חשבון אחר לגמרי. מי שמתאמן כדי להתקדם משלם על ההקלה.
אז מה כן מקטין את זה
דבר אחד עובד היטב, והוא לא תוסף.
חשיפה קודמת. אותו אימון בדיוק, כשבוע לאחר מכן, יכאיב הרבה פחות. השריר מסתגל לתבנית שהוא כבר פגש, וזה התיעוד היציב ביותר בתחום הזה.
מכאן נגזר מה שכן בידיים שלכם: עלייה הדרגתית בעומס. מי שקופץ מאפס לאימון רגליים מלא יחטוף; מי שמעלה בהדרגה כמעט לא. זו אינה עצה מקורית והיא פשוט מה שעובד.
ומה מהמטבח
שלושה דברים שמופיעים בכל רשימת “אוכל נגד כאב שרירים”, ומה נמצא עליהם באמת.
קפה. במחקר מ-2013 על תשעה גברים, כמוסת קפאין שעה לפני אימון הקטינה את הכאב ביום השני והשלישי. מחקר קטן, אבל כיוון נעים למי שממילא שותה. קפה בקיטו מסביר מה שמים בכוס.
דגים שמנים. סרדינים, מקרל אטלנטי ו מביאים אומגה 3, ומטה-אנליזה של תשעה ניסויים מצאה פחות כאב אחרי נטילה של אומגה 3, בעיקר כשהנטילה הייתה ממושכת. דגים בקיטו עוסק בבחירה, וסלמון אפוי בשמיר ולימון הוא ארוחת ערב של חצי שעה. ובמטבח הכשר, דג נשאר פרווה אבל לא מוגש יחד עם בשר.
ומיץ רימונים, שמופיע בכל רשימה כזו: המחקרים עליו מעורבים, והסוכר שבו מוציא אותו מקיטו.
והדבר האחרון, שהוא בעצם הראשון
הגיע הזמן להיפרד מהרעיון ש-DOMS הוא ציון.
כאב אינו מודד גירוי. הוא מודד חדשוּת. מתאמן ותיק שלא כואב לו אחרי אימון טוב אינו מתאמן חלש, הוא מתאמן שהגוף שלו כבר מכיר את התבנית. ומתאמן שכואב לו מאוד אחרי אימון ראשון לא בהכרח קיבל את הגירוי הטוב ביותר, הוא פשוט עשה משהו זר.
מתי להתייעץ עם רופא
DOMS רגיל דועך תוך כשבוע ואינו מגביל תנועה באופן חמור. כאב שמחמיר אחרי היום השלישי, נפיחות ניכרת, חולשה קיצונית, או שתן כהה מאוד הם סיבה לפנות מיד. הצירוף הזה יכול להעיד על פירוק שריר נרחב, מצב שדורש טיפול ואינו נפתר במנוחה.
זה רלוונטי במיוחד אחרי אימון ראשון עצים, אחרי מאמץ בחום, ולמי שנוטל תרופות מסוימות. וכל כאב חד ונקודתי שהופיע בזמן התרגיל, ולא יום אחרי, אינו DOMS מלכתחילה.
מאיפה ממשיכים
איך נראה אימון שמייצר את הכאב הזה, ומה תפריט דל פחמימות עושה לו, בקיטו תחת עומס. ומה שקורה לשריר כשמפסיקים לזוז, בקיטו אחרי פציעה.
4 מתכונים עם סלמון באתר
- סלמון אפוי בשמיר ולימון2 גרם נטו · פרווה
- סלמון בחמאת עשבי תיבול3.2 גרם נטו · חלבי
- קערת סלמון ואבוקדו4.7 גרם נטו · פרווה
מקורות
- UPDATE Delayed Onset Muscle Soreness (DOMS): Muscle Biomechanics, Pathophysiology and Therapeutic ApproachesGerman Journal of Sports Medicine
- Have We Looked in the Wrong Direction for More Than 100 Years? Delayed Onset Muscle Soreness Is, in Fact, Neural Microdamage Rather Than Muscle DamagePMC · National Library of Medicine
- A link between mitochondrial damage and the immune microenvironment of delayed onset muscle sorenessPMC · National Library of Medicine
- Do antioxidant supplements interfere with skeletal muscle adaptation to exercise training?The Journal of Physiology
- Antioxidant Supplementation and Adaptive Response to Training: A Systematic ReviewCurrent Pharmaceutical Design · PubMed
- Post-exercise cold water immersion attenuates acute anabolic signalling and long-term adaptations in muscle to strength trainingThe Journal of Physiology
- Cold water immersion attenuates anabolic signaling and skeletal muscle fiber hypertrophy, but not strength gain, following whole-body resistance trainingJournal of Applied Physiology
- NSAID ingestion augments training-induced muscle hypertrophy and differentially affects muscle mRNA expression, but not strength gains, in trained menThe Journal of Physiology
- Delayed onset muscular soreness and plasma CPK and LDH activities after downhill runningMedicine & Science in Sports & Exercise
- Myofibrillar damage following intense eccentric exercise in manInternational Journal of Sports Medicine
- Wingate InstituteWikipedia
- The effect of caffeine ingestion on delayed onset muscle sorenessJournal of Strength and Conditioning Research
- Omega-3 supplementation and exercise-induced muscle damage: a meta-analysisNutrients
- Ellagitannin consumption improves strength recovery 2-3 d after eccentric exerciseMedicine & Science in Sports & Exercise · PubMed