קטוזה.

סטרואידים ופפטידים בקיטו: הסיכונים שנערמים

שני לחצים עצמאיים על אותו פרופיל שומנים, והמטוקריט שנדחף משני כיוונים. מה שהספרות מתעדת, ולמה דווקא בקיטו קשה יותר לקרוא את הבדיקה.

מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית

המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.

זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.

התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה

חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות

וינה, 1954

באליפות העולם בהרמת משקולות בווינה, ב-1954, ישב רופא הנבחרת האמריקאית, ג׳ון זיגלר, ושמע מאיש קשר סובייטי למה המרימים שלהם כל כך חזקים: טסטוסטרון. זיגלר חזר הביתה, והשתתף בפיתוח של התשובה האמריקאית. ב-1958 יצא לשוק הדיאנבול, הסטרואיד האנבולי הראשון שנמכר בהיקף.

לפי מה שסופר עליו, בסוף ימיו זיגלר אמר שהוא מצטער שבכלל עשה את זה.

שבעים שנה אחר כך, הסיפור הזה עבר מהבמה הבינלאומית לחדר הכושר השכונתי. בסקר על 665 מתאמנים בחדרי כושר בישראל, 4.6% דיווחו שהשתמשו בסטרואידים, ו-48.9%, כמעט חצי, הכירו מישהו שמשתמש.

מתאמנים בחדרי כושר בישראל, באחוזים

השתמשו בסטרואידים

4.6%

קיבלו הצעה לקנות

21.3%

סקרנים לנסות

26%

מכירים מישהו שמשתמש

48.9%

מה סיפרו מתאמנים בחדרי כושר בישראל, באחוזים. מעטים משתמשים, אבל רבים נחשפים.

עוד 21.3% קיבלו הצעה לקנות, ו-26% אמרו שהם סקרנים. ואת הצד השני של אותה תמונה רואים ברשויות האכיפה: בין 2012 ל-2017 נרשמו בישראל 712 תפיסות של חומרים לשיפור ביצועים, 539 מהן של סטרואידים, ויותר משליש נתפסו במרכזי הדואר.

זה נושא שמדברים עליו בחדר הכושר ולא אצל הרופא, וזה בדיוק מה שהופך אותו למסוכן יותר ממה שהוא צריך להיות. ההנחה כאן היא שמי שקורא כבר מתעניין, ושמידע מדויק על מה שנמדד עדיף על שתיקה.

מתקן משקולות יד בחדר כושר ריק, משקולת אחת מונחת על הרצפה לפניו, באור טבעי רך
החומר נמצא בחדר הכושר השכונתי, לא רק על במת התחרויות.תמונה שנוצרה ב-AI

מה בכלל נכלל כאן

שלוש משפחות שנהוג לערבב, והן שונות במה שידוע עליהן.

סטרואידים אנדרוגניים אנבוליים הם נגזרות של טסטוסטרון. הם נחקרו הכי הרבה, ולכן גם הסיכונים שלהם הם המתועדים ביותר.

מאפננים סלקטיביים של קולטן אנדרוגן, המוכרים כ-SARMs, מוצגים כבעלי השפעה ממוקדת יותר. הם אינם תרופות מאושרות, והנתונים ארוכי הטווח בבני אדם דלים.

פפטידים ומשחררי הורמון גדילה הם הקבוצה שעליה ידוע הכי מעט, והיא זו שנמכרת הכי הרבה כ“חומר מחקר”.

הצד הלבבי, וזה מה שהספרות מראה

זה החלק שאי אפשר לעגל.

בשימוש במינונים גבוהים נמדדה ירידה עמוקה ב-HDL, בסדרי גודל של עשרות אחוזים, יחד עם עלייה ב-LDL. אצל 19 מתאמנים שנבדקו בהולנד, ה-HDL ירד מ-1.08 ל-0.43 מילימול לליטר, כלומר יותר ממחצית. ההפרעות האלה מופיעות מוקדם, תוך שבועות ספורים, ולפי חלק מהעבודות הן נוטות לחזור לעצמן חודשים לאחר ההפסקה.

ובטווח הארוך התמונה כבדה יותר. ב-2017 בדקו חוקרים מבוסטון 140 מרימי משקולות מנוסים: 86 שהשתמשו בסטרואידים לפחות שנתיים, ו-54 שלא. כוח השאיבה של הלב, אחוז הדם שהחדר השמאלי מוציא בכל פעימה, היה 52% אצל המשתמשים מול 63% אצל האחרים. ובעורקי הלב, נפח הרובד החציוני היה 3 מ״ל מול 0, והוא גדל עם הכמות המצטברת של השימוש. זו תמונת מצב אחת, והשימוש דווח על ידי המשתתפים עצמם, אבל הכיוון ברור.

ובאוסלו, ב-2024, נבדקו 101 משתמשים ותיקים, בממוצע 11 שנות שימוש. בערך אחד מכל תשעה הגיע לכוח שאיבה שנחשב לטווח של אי ספיקת לב, והטוויסט: גם מי שהפסיק יותר משנה קודם עדיין הראה פגיעה בשני צדי הלב. עבודות אחרות מתארות סיכון מוגבר לאוטם שריר הלב ולאי ספיקת לב, ומדווחות שחלק מהשינויים חוזרים אחרי הפסקה וחלק אינם.

ועכשיו החלק שנוגע דווקא לנו

וכאן המאמר הזה מוסיף משהו שרוב המקורות לא אומרים, כי הם לא כותבים לקהל שאוכל קטוגני.

ויש עוד הצטלבות, והיא פחות מוכרת.

המטוקריט. טסטוסטרון מעלה ייצור כדוריות אדומות, וזו אחת הסיבות למעקב דם בכל טיפול הורמונלי. וקיטו מוריד נוזלים, כי ירידת האינסולין מגבירה הפרשת נתרן, ואיתו יוצאים מים.

כלומר אחד מעלה את מספר הכדוריות, והשני עשוי להקטין את הנוזל שבו הן שוחות. זו השערה ולא ממצא, כי השילוב לא נמדד. אבל הכיוון של שני הגורמים זהה, ומדד גבוה קשור לסיכון לקרישיות. מי שגם מתאמן בחום, וגם לא שותה מספיק, הוסיף גורם שלישי.

והבעיה השלישית: אי אפשר לקרוא את הבדיקה

זו נקודה מתודולוגית, והיא מעשית לגמרי.

אדם שאוכל קטוגני, נוטל קריאטין, ומוסיף חומר אנבולי, מחזיק שלושה גורמים שמזיזים את בדיקות הדם בו זמנית. הקריאטין מעלה קריאטינין ומוריד eGFR מחושב בלי שקרה דבר לכליות, כפי שמפורט בתוספים בקיטו. קיטו מזיז את פרופיל השומנים. והחומר מזיז את שניהם ועוד.

וכשהכול זז יחד, אף תוצאה לא ניתנת לייחוס. תוצאה טובה לא אומרת שהכול בסדר, ותוצאה רעה לא אומרת מי אחראי לה.

זה עיקרון שמופיע גם באיך לקרוא מחקר תזונה, רק שכאן הנבדק הוא אתה: כשמשנים כמה משתנים יחד, אי אפשר לדעת מה עשה מה.

ומה שידוע על הקבוצות האחרות

לגבי SARMs ופפטידים, הסיכון הראשון אינו פרמקולוגי. הוא מה שבאמת בבקבוק.

ב-2017 קנו חוקרים 44 מוצרים שנמכרו באינטרנט כ-SARMs ובדקו אותם במעבדה. רק 52% הכילו בכלל SARM, רק 41% הכילו את הכמות שעל התווית, ב-25% נמצאו חומרים שלא הופיעו על האריזה, וב-9% לא היה שום חומר פעיל. בדיקות מאוחרות יותר, באירופה, מצאו תמונה דומה. רשויות רגולציה פרסמו אזהרות שקושרות מוצרים כאלה לפגיעה בכבד ולאירועים לבביים.

כלומר גם מי שקיבל החלטה מושכלת לגבי חומר מסוים לא בהכרח נוטל אותו. זו אינה שאלה של סיכון מול תועלת, זו שאלה של מה בכלל נכנס לגוף.

ומה שקיטו כן משנה בצד המעשי

שני דברים, ושניהם קטנים יחסית למה שלמעלה.

תיאבון. קיטו מפחית רעב, וחומרים אנבוליים מעלים את הדרישה לחלבון ולאנרגיה. הצירוף מקל על אכילה בחסר בלי להרגיש, וזה אותו מנגנון שמתואר בטסטוסטרון בקיטו כמוריד טסטוסטרון טבעי.

נוזלים ומלח. כל מה שמוזכר בשפעת הקיטו נעשה חשוב יותר, לא פחות, כשמוסיפים גורם שמעלה המטוקריט.

מה שאני לא יכול לומר

שיש דרך בטוחה לעשות את זה. אין ספרות שמראה מינון בטוח לשימוש לא רפואי, ומה שקיים הוא טיפול הורמונלי בהתוויה רפואית, במעקב, ובמינונים אחרים לגמרי.

וגם לא שקיטו מגן. אין שום ראיה לכך, ושני המנגנונים שתוארו כאן מצביעים דווקא לכיוון ההפוך בפרופיל השומנים ובהמטוקריט.

מתי להתייעץ עם רופא

זה לא סעיף סיום כאן. זה הסעיף המרכזי.

מי ששוקל שימוש, או כבר משתמש, צריך רופא שיודע על כך. רופא שאינו יודע אינו יכול לפרש את הבדיקות, ואינו יכול לזהות סיבוך בזמן. הרופא נמצא שם כדי לטפל, לא כדי לשפוט, והימנעות מהשיחה חושפת לסיכון רפואי.

המעקב שמקובל בטיפול הורמונלי כולל ספירת דם, פרופיל שומנים, תפקודי כבד, לחץ דם, וציר הורמונלי. מי שמשתמש בלי אף אחד מהם פועל בלי שום מדד.

ולפנייה מיידית: כאב בחזה או קוצר נשימה, כאב או נפיחות בשוק, צהבהבות בעיניים או בעור, שתן כהה, כאב בטן עליון ימני, לחץ דם גבוה מאוד, או שינוי חד במצב הרוח ובתוקפנות. אלה אינם תופעות לוואי שמחכים איתן.

ומי שמזהה אצל עצמו קושי להפסיק, או חרדה סביב איך הגוף נראה, זה ממצא רפואי בפני עצמו ויש לו טיפול.

מאיפה ממשיכים

מה קורה ל-LDL בקיטו נמצא בכולסטרול שמזנק בקיטו, והתוספים הרגילים נמצאים בתוספים בקיטו.

מקורות

  1. Severe biventricular cardiomyopathy in both current and former long-term users of anabolic-androgenic steroidsEuropean Journal of Preventive Cardiology · Oxford
  2. Impact of Anabolic–Androgenic Steroid Abuse on the Cardiovascular System: Molecular Mechanisms and Clinical ImplicationsPMC · National Library of Medicine
  3. Long-Term Anabolic-Androgenic Steroid Use Is Associated With Left Ventricular DysfunctionCirculation: Heart Failure · AHA
  4. Impact of anabolic steroid consumption on biochemical and hematological parameters in bodybuilders: A systematic review and evidence gap mappingElsevier
  5. Rapid detection of illegal selective androgen receptor modulators in unregistered supplementsPMC · National Library of Medicine
  6. Dianabol: the first anabolic steroid (history)University of Bristol · Molecule of the Month
  7. Performance and image enhancing drugs in Israel: an analysis of seizures 2012–2017Israel Journal of Health Policy Research
  8. Attitudes, knowledge and consumption of anabolic-androgenic steroids among gym-goers in IsraelSport in Society
  9. Cardiovascular Toxicity of Illicit Anabolic-Androgenic Steroid UseCirculation · PMC
  10. Health consequences of androgenic anabolic steroid use (Danish registry follow-up)Journal of Internal Medicine · Doping Authority Netherlands
  11. Effects of androgenic-anabolic steroids on apolipoproteins and lipoprotein (a)British Journal of Sports Medicine
  12. Chemical Composition and Labeling of Substances Marketed as Selective Androgen Receptor Modulators and Sold via the InternetJAMA · PubMed