לעקוב אחרי מאקרו בלי שזה ישתלט על החיים
מכיסא השקילה של סנטוריו ועד ויכוח הכזית: המספרים מהמתכונים כאן מראים איפה הספירה משתלמת, איפה היא בזבוז, ולמה תווית במסעדה מטעה.
מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית
המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.
זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.
התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה
חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות
בתחילת המאה השבע-עשרה בנה הרופא האיטלקי סנטוריו, ששמו הפרטי זהה לשם משפחתו, כיסא תלוי על מאזניים, וישב עליו, לפי עדותו, כשלושים שנה. הוא שקל את מה שאכל, את מה ששתה ואת מה שיצא ממנו, וגילה שחלק גדול ממה שנכנס לא יצא בשום דרך גלויה. הוא קרא לזה “הזעה בלתי מורגשת”, והספר שלו מ-1614 הפך אותו לאבי המדידה בתזונה. הוא גם הוכיח שאפשר לספור כל ביס במשך עשורים, אם זה כל מה שעושים.
וההלכה מודדת מנות כבר אלפיים שנה, ועדיין לא הסכימה על הגודל. כזית, השיעור הבסיסי לאכילה, הוא לפי הרב חיים נאה כ-27 סמ״ק, ולפי החזון איש גדול יותר. אם שיעור אחד מעסיק פוסקים מאות שנים, ספירה מושלמת של כל צלחת היא כנראה לא היעד.
הרבה ממי שנוטשים קיטו לא נוטשים את האוכל. הם נוטשים את הספירה: את השקילה, את ההקלדה, ואת התחושה שכל ביס דורש החלטה. זה נמשך שבועיים ואז נגמר, ואיתו נגמרת גם התזונה.
המאמר הזה לא מנסה לשכנע שספירה היא כיף. הוא מנסה להראות, מתוך המספרים של המתכונים כאן, שרובה מיותרת.
מה המספרים אומרים
זו התפלגות הפחמימות נטו על פני כל המתכונים באתר:
| מיקום בהתפלגות | פחמימות נטו למנה |
|---|---|
| הנמוך ביותר | 0 ג׳ |
| רבעון תחתון: רבע מהמתכונים מתחתיו | 3.2 ג׳ |
| חציון: מחצית מתחתיו | 5 ג׳ |
| רבעון עליון: שלושה רבעים מתחתיו | 7.1 ג׳ |
| הגבוה ביותר | 12.1 ג׳ |
נגזר מ־84 המתכונים באתר. 81 מהם (96%) מתחת ל־10 ג׳ נטו למנה, ורק 3 חורגים: קוטג׳ עם ירקות וזעתר (12.1) · קערת יוגורט יווני עם אגוזים ופטל (11.4) · אנטיפסטי ירקות בתנור (10.4)
שימו לב לצורה: הפער בין הרבעון התחתון לרבעון העליון הוא כארבעה גרם. מנה מבושלת לפי מתכון היא לא הגרלה. היא נופלת כמעט תמיד באותו טווח צר.
ומכאן המסקנה המעשית: ספירה מדויקת של אוכל מבושל קונה לכם מעט מאוד מידע. אתם כבר יודעים בערך מה יוצא, וה“בערך” הזה מדויק בגרם או שניים.
אז איפה הספירה משתלמת
בכל מה שלא בא ממתכון. שם אין טווח צר, ושם התקציב היומי נשבר.
כאן הספירה משתלמת
- רטבים ותוספות
- משקאות, כולל יין ובירה
- מוצרים שכתוב עליהם קיטו
- אוכל בחוץ
- נדידת מנות
- הנשנוש שלא נספר
וכאן זה קונה מעט מאוד
- מנה מבושלת לפי מתכון, שנופלת כמעט תמיד באותו טווח צר
- אותה ארוחה שחוזרת אצלכם פעם שלישית
והנה כל אחד מהם בפירוט:
רטבים ותוספות. כף רוטב מוכן, כף קטשופ, מנה של חרדל מתוק. כולם קטנים על הצלחת וגדולים בטבלה. זה המקום היחיד ברשימה שבו האריזה באמת מכריעה. גוואקמולי ביתי, למשל, יוצא כבר כמה גרמים טובים למנה.
משקאות. משקה ממותק, בירה, יין, משקה חלב בקפה. הם עוברים מהר ולא נרשמים בזיכרון כ“אוכל”.
מוצרים שכתוב עליהם קיטו. אלכוהולים סוכריים בחטיפים “ללא סוכר” מתנהגים אחרת מסוכר ואחרת זה מזה, וכמות גדולה מהם היא לא אירוע נטול השפעה. אם מוצר נכנס לתפריט באופן קבוע, סופרים אותו פעם אחת וזוכרים.
אוכל בחוץ. אין אריזה, אין טבלה, ואין דרך לדעת מה היה ברוטב. וגם כשיש מספר, הוא לא תמיד נכון. ב-2010 מדדו חוקרים מאוניברסיטת טאפטס בבוסטון את הקלוריות במנות “מופחתות קלוריות” ממסעדות ומהמקפיא בסופר.
קלוריות שנמדדו, כשהמוצהר הוא 100
ארוחות קפואות מהסופר
108
מנות מסעדה
118
מסעדה, עם תוספות בחינם, מול המוצהר למנה
245
הקו המקווקו הוא המספר שהוצהר
כל עמודה היא כמה נמדד, כשהמספר המוצהר הוא 100. ארוחות קפואות מהסופר הגיעו ל-108, מנות מסעדה ל-118, כלומר 18 אחוזים מעל המוצהר, ובמסעדות שהגישו תוספות בחינם, המנה יחד איתן הגיעה ל-245 ביחס למספר שהוצהר למנה העיקרית בלבד.
מדובר בקלוריות ולא בפחמימות, ובמחקר ראשוני קטן, אבל הכיוון ברור: מספר על תפריט הוא הערכה, ומה שמגיע ליד המנה לא נספר בו. מה מזמינים במסעדה נכנס לזה לעומק.
נדידת מנות. לא סוג האוכל השתנה, אלא הכמות. זה קורה לכולם, והוא לא מורגש בלי מדידה.
הנשנוש שלא נספר. האגוזים מהצנצנת בדרך למטבח. זה הפריט שמופיע הכי הרבה ביומנים של אנשים שתוהים למה המספרים לא מסתדרים.
השיטה: לספור כדי להפסיק לספור
הכוונה בספירה אינה לספור לנצח. היא לבנות אינטואיציה, ואז לסמוך עליה.
- שבועיים של ספירה מלאה. הכול, כולל הרטבים והנשנושים. זה מעצבן והוא לא לנצח.
- לזהות את הארוחות החוזרות. לרוב האנשים יש חמש-שש ארוחות שחוזרות, ואחרי שבועיים אתם יודעים את המספרים שלהן בעל פה.
- לעבור לספירת חריגים בלבד. מה שחדש, מה שמישהו אחר הכין, ומה שבא מאריזה.
- לחזור לספירה מלאה לשבוע כשמשהו לא מסתדר. לא כעונש, אלא ככלי אבחון.
הרוב המכריע של האוכל הביתי הקטוגני נמצא, לפי המספרים למעלה, בטווח צר וידוע. אחרי שבועיים אתם מכירים אותו, וזה החלק שאפשר להפסיק לשקול.
בקבוצות קיטו לזה קוראים לפעמים “קיטו עצלן”. קיטו עצלן וקיטו מלוכלך מסביר מה המונח אומר, ומה הוא לא מכסה.
ומה עם המתכונים שכן חורגים
3 מתוך 84 המתכונים כאן עוברים 10 גרם נטו למנה, וכולם מופיעים בשמם בהערה שמתחת לטבלה. זו לא אזהרה. הם מתכונים לגיטימיים לגמרי. זה בדיוק סוג המידע שמועיל לדעת מראש: אם התקציב היומי שלכם צר, אלה המנות שדורשות תכנון סביבן ולא אילתור.
וזה נכון גם הפוך: מנה של 0 עד 3.2 גרם נטו היא מנה שאפשר לאכול בלי לחשוב, כמו גבינה וזיתים, וכזו יש כאן רבע מהקטלוג.

למה כל מספר במאמר הזה נספר ולא נכתב
הטבלה למעלה אינה מוקלדת. היא נגזרת מהקטלוג בזמן הבנייה, ובדיקה אוטומטית מאמתת שהחישוב תואם את הנתונים. כשייכנס מתכון חדש, המספרים כאן ישתנו איתו, ואם מישהו ינסה לשנות אותם ידנית, הבנייה תיכשל.
זה לא פרט טכני. מאמר שטוען טענה על מספרים חייב שהמספרים יהיו בדיקים, אחרת הוא רק נשמע משכנע.
ומה באמת יודעים על ספירה ועל הפרעות אכילה
זה הסעיף שנכתב כאן בזהירות הכי גדולה, כי הוא הסעיף שבו הכי קל להישמע בטוח.
מה שבטוח: מחקרי חתך מוצאים קשר בין שימוש באפליקציות למעקב תזונה לבין אכילה מופרעת, דימוי גוף ופעילות גופנית כפייתית. במחקר על 105 מטופלים עם הפרעת אכילה מאובחנת, 74.3 אחוזים השתמשו באפליקציית ספירת קלוריות פופולרית, וכ-73 אחוזים מהמשתמשים דיווחו שהיא תרמה להפרעה.
ומה שלא בטוח, וזה חשוב לא פחות: הכיוון. בניסוי מבוקר, חודש של מעקב תזונה אצל נשים צעירות בסיכון נמוך לא העלה את הסיכון להפרעת אכילה ולא שינה מדדי בריאות נפשית אחרים. כלומר הקשר שנמצא במחקרי החתך יכול להיות גם ההפך: מי שכבר מתמודד נמשך יותר לכלים האלה.
זו גם הסיבה שכל השיטה כאן בנויה לצאת ממנה, ולא להישאר בה. כלי מדידה שאין לו תאריך סיום מתוכנן אינו כלי מדידה, הוא הרגל.
מתי להתייעץ עם רופא
המאמר הזה עוסק בשיטת מעקב ולא בהמלצה תזונתית, ואין בו יעד מספרי לאף אדם. קביעת תקציב פחמימות או מאקרו אישי, ובכלל זה מעבר לתזונה קטוגנית, מחייבת התייעצות עם רופא או דיאטן/ית מוסמכ/ת. זה נכון במיוחד למי שנוטל תרופות לסוכרת או ליתר לחץ דם, ולנשים בהיריון או בהנקה.
ואם מעקב אחרי אוכל מעורר מצוקה, אשמה או עיסוק כפייתי: זה סימן לעצור ולדבר עם איש מקצוע. כלי מדידה אמור לשרת אתכם, לא להפך.
מקורות
- Associations Between the Use of Fitness and Diet Tracking Technology and Disordered Eating Behaviour: A Systematic ReviewPMC · National Library of Medicine
- Introducing Dietary Self-Monitoring to Undergraduate Women via a Calorie Counting App Has No Effect on Mental Health or Health BehaviorsPMC · National Library of Medicine
- Glycemic Impact of Non-Nutritive Sweeteners in Health and Type 2 DiabetesNutrition Reviews · Oxford Academic
- Low-Carbohydrate DietStatPearls · NCBI Bookshelf
- The energy content of restaurant foods without stated calorie informationJournal of the American Dietetic Association · ScienceDaily
- The use of MyFitnessPal in an eating disorder populationEating Behaviors
- Santorio Santorio: physician, physiologist and weight watcherHektoen International
- What is a Kezayit?Chabad.org