למה אני לא בקטוזיס למרות שאני שומר על התפריט
הסטריפ לא מראה כלום, אתם בטוחים ששמרתם, והמסקנה היא שהגוף מקולקל. ברוב המקרים הבעיה היא המדידה או פחמימה שלא נספרה. ומה שאומרים לכם על חלבון פשוט לא מדויק.
מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית
המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.
זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.
התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה
חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות
ב-1956, במעבדות של חברת מיילס באלקהרט שבאינדיאנה, פיתחו בני הזוג אלפרד והלן פרי את פס הבדיקה הראשון שטובלים בשתן וקוראים לפי צבע. זה היה פס לגלוקוז, לחולי סוכרת, ומאותה משפחה של מוצרים יצא אחר כך גם פס לקטונים. הרעיון היה כל כך פשוט, שב-2010 הוכרז כנקודת ציון היסטורית בכימיה.
אבל הכימיה שבפס הקטונים, תגובה שתוארה כבר ב-1908, מזהה רק אחד משלושת גופי הקטון: אצטואצטט. אצטון היא כמעט לא רואה, ואת בטא-הידרוקסי-בוטיראט, הקטון העיקרי בדם, היא בכלל לא רואה.
ועכשיו לרגע המוכר: אתם שומרים. אתם בטוחים שאתם שומרים. והסטריפ לא מראה כלום.
המסקנה המתבקשת היא שמשהו בגוף שלכם עובד אחרת. ברוב המקרים המסקנה הזו מוקדמת מדי, והתשובה נמצאת באחד משלושה מקומות: איך אתם מודדים, מה לא ספרתם, וכמה זמן עבר.
שתי שאלות שונות שנשמעות אותו דבר
לפני שבודקים משהו, צריך לדעת איזו מהשתיים זו. כי הן נראות זהות ומובילות לשני מקומות שונים לגמרי.
“עוד לא נכנסתי” היא שאלה של זמן, מדידה וספירה. היא נפוצה בשבועיים הראשונים, והתשובה כמעט תמיד נמצאת באחד משלושת הסעיפים הבאים.
“הייתי ויצאתי” היא שאלה אחרת לגמרי. משהו השתנה, ובדרך כלל הוא קטן ונכנס בשקט: מוצר חדש בסופר, שבוע של לילות קצרים, תוסף, או תרופה. מי ששואל את זו צריך לחפש מה זז, ולא לעבור על היסודות מהתחלה.
ומכאן הסדר, והוא לא שרירותי. בודקים מהזול ליקר: קודם את המדד, כי הוא לא עולה כלום ולא דורש לשנות דבר. אחריו את הספירה. ורק אחר כך את הגוף, שהוא האחרון ברשימה ולא הראשון, כי הוא זה שרוב האנשים מאשימים קודם.
המקום הראשון לבדוק הוא המדד, לא הגוף
סטריפים לשתן הם הכלי הנפוץ ביותר, והם גם הפחות אמין מהשלושה. הם מודדים אצטואצטט שמופרש בשתן, וככל שהגוף מסתגל ולומד להשתמש בקטונים ביעילות, כך נשאר פחות מה שיופרש. שבע טעויות בשבוע הראשון מראה כמה מהקטוזיס הקל הם מפספסים.
כלומר סטריפ שמראה פחות אחרי שלושה שבועות יכול להעיד על הסתגלות ולא על כישלון. זו בדיוק התוצאה שגורמת לאנשים להסיק שהם “יצאו”, ולהחמיר משהו שלא היה שבור.
מדידה בדם היא המדויקת מבין השלוש, והיא מודדת בטא-הידרוקסי-בוטיראט, שהוא הקטון העיקרי בפועל. אבל גם היא זזה בתוך היום. ב-2020 מדדו 21 משתתפים קטונים כמה פעמים ביום, במשך שבועיים. רמת הקטון בדם השתנתה בממוצע ב-46 אחוזים בתוך יום אחד, והאצטון בנשימה ב-44 אחוזים. מדידה בודדת בבוקר לא אומרת אם “נכנסתם” או “יצאתם”, ומשווים רק מדידות מאותה שעה ביום. המחקר מומן כולו בידי החברה שמייצרת את מד הנשימה, וחלק מהחוקרים עובדים בה, וזה גלוי במאמר. אף אחת מהן אינה חובה, ומעקב מאקרו מסביר למה מדידה יכולה להפוך במהירות לדבר שמזיק יותר ממה שהוא עוזר.
הפחמימות שלא נספרו
אחרי המדידה, המקום השני הוא הספירה עצמה. הפחמימות שמפילות אנשים כמעט אף פעם אינן הלחם, כי על הלחם כולם שמרו.
הן הרוטב. קטשופ, רוטב ברביקיו, טריאקי, רוטב סלט קנוי וחרדל מתוק מכילים סוכר, ומנה אחת של רוטב יכולה להיות חצי מהתקציב היומי. רוטב ביתי פותר את זה: ביצים בטחינה ירוקה, קציצות בקר ברוטב עגבניות או מטבל גבינה ושום. הן החלב בקפה, שמצטבר בשקט לאורך היום. הן הירקות בכמות, במיוחד עגבנייה ובצל בסלט גדול.
והן המוצרים שכתוב עליהם “קיטו”. המונח אינו מוגדר בשום תקן ואינו מפוקח, והמספר שמודפס על החזית אינו מחייב איש. כמה פחמימות ביום מסביר איך לקרוא את הטבלה התזונתית במקום את האריזה.
ואלכוהול אינו פחמימה בלבד. הגוף מפנה אותו לפני שאר הדלקים, ובשעות האלה שריפת השומן נדחית. זה לא אומר שהוא מוציא מקטוזיס. אבל בשבועות הראשונים זה עוד משתנה שמקשה להבין מה קורה. אלכוהול בקיטו מפרט.

והמיתוס שחוזר כמעט בכל סרטון: חלבון
האמירה שחלבון עודף “מוציא מקטוזיס” היא אחת הנפוצות בתוכן הקטוגני, והראיות לה חלשות בהרבה ממה שנשמע.
ההיגיון שמאחוריה אמיתי: חלק מחומצות האמינו יכולות לשמש לייצור גלוקוז בכבד, בתהליך שנקרא גלוקונאוגנזה. מה שלא מדויק הוא ההנחה שהתהליך פועל לפי היצע. הוא פועל בעיקר לפי ביקוש, כלומר הכבד מייצר גלוקוז כשהגוף זקוק לו, ולא בכל פעם שהגיעה חתיכת חלבון.
בעבודה שפורסמה ב-Diabetes נבדקו שמונה מתנדבים בריאים שאכלו ארבע ביצים ובהן חלבון מסומן.
גרמים, בשמונה השעות שאחרי הארוחה
חלבון שנאכל
23
גלוקוז שהגוף ייצר
50.4
מתוכו, מהחלבון של הארוחה
3.9
23 גרם חלבון נכנסו. 50.4 גרם גלוקוז יוצרו בשמונה השעות שאחרי. ומתוכם רק 3.9 הגיעו מהחלבון של הארוחה. פחות מעשירית, ובתנאים שתוכננו במיוחד כדי להיטיב עם התהליך.
ויש לעבודה הזו מגבלות: שמונה נבדקים, אנשים בריאים, וארוחה אחת. היא אינה סוף פסוק, והיא גם אינה טוענת שכמות החלבון אינה משנה כלל. מה שהיא כן מראה הוא שהתמונה של “ביס חלבון אחד נוסף והכול נהרס” אינה מה שנמדד.
המשמעות המעשית הפוכה מהעצה הרווחת. חלבון נמוך מדי בתזונה מגבילה הוא בעיה בפני עצמה, וחיתוך שלו מתוך פחד הוא הטעות הנפוצה יותר מבין השתיים.
דברים שבאמת מזיזים את המחט
זמן. ריקון מאגרי הגליקוגן לוקח ימים, וההסתגלות המלאה לוקחת שבועות. מי שבודק ביום השני ומסיק מסקנות בודק מוקדם מדי.
הסף האישי. 20 גרם הם נקודת פתיחה מקובלת, לא חוק טבע. יש מי שנשאר בקטוזיס ב-50 ויש מי שצריך פחות מ-20, והדרך לדעת היא למדוד ולא לחפש.
שינה ולחץ. שניהם משפיעים על רמת הסוכר בדם, וגם אם ההשפעה מתונה, היא אמיתית. שבוע של לילות קצרים הוא משתנה ולא רעש.
ואולי השאלה עצמה צרה מדי
קטוזיס הוא מצב מטבולי, לא ציון. הסטריפ מודד כמה קטונים עודפים יצאו החוצה, וזה לא אותו דבר כמו כמה טוב התזונה עובדת עבורכם.
אדם שמרגיש טוב, ישן טוב ולא רעב כל שעתיים, והסטריפ שלו חיוור, נמצא במקום טוב יותר מאדם שהסטריפ שלו כהה והוא סובל. המספר הוא כלי עזר. הוא לא המטרה.
מתי להתייעץ עם רופא
אם אתם נוטלים אינסולין או תרופות שמורידות סוכר. מדידת קטונים אצלכם אינה אותה מדידה, וקטונים גבוהים יחד עם סוכר גבוה הם מצב רפואי שמחייב טיפול ולא התאמה בתפריט. זה אינו משהו לפרש לבד.
אם אתם נוטלים תרופות קבועות, מנהלים מצב רפואי כרוני, או בהיריון או בהנקה. שינוי בכמות החלבון או בקצב הארוחות אינו ניטרלי בכל מצב.
ואם אתם מוצאים את עצמכם מודדים כמה פעמים ביום. זה מפסיק להיות כלי מעקב, ויש מי שזה פוגע בו. שיחה עם איש מקצוע במקרה כזה מועילה יותר מכל שינוי בתפריט.
מאיפה ממשיכים
שפעת הקיטו מסבירה למה השבוע הראשון מרגיש כמו שהוא מרגיש, ולמה קל לפרש את התחושה הזו כהוכחה שמשהו לא עובד.
כמה פחמימות ביום הוא המאמר שקובע את המספר שאתם מכוונים אליו, ומסביר למה הוא אישי.
ואם השאלה היא בעצם המשקל ולא הקטוזיס: המשקל לא זז מסביר מה המספר על המשקל מודד, ולמה הוא זז בלי שעשיתם משהו.
ואם אחרי כל אלה התשובה עדיין לא ברורה, הדבר השימושי ביותר הוא שבוע של תיעוד מלא. לא כדי להישפט, אלא כדי שיהיה מה לקרוא.

שבע טעויות בשבוע הראשון עובר על שבע הטעויות של ההתחלה, ממים בלי מלח ועד תרופות שלא תואמו עם הרופא.
ואם ידוע בדיוק מה הוציא מקטוזיס, מה קורה אחרי ארוחה עשירה בפחמימות מסביר מה המדד והמשקל מראים למחרת.
מקורות
- Dietary Proteins Contribute Little to Glucose Production, Even Under Optimal Gluconeogenic Conditions in Healthy HumansDiabetes · American Diabetes Association
- The Ketogenic Diet: Clinical Applications, Evidence-based Indications, and ImplementationStatPearls · NCBI Bookshelf
- Low-Carbohydrate DietStatPearls · NCBI Bookshelf
- Metabolic Effects of Ketogenic Diets: Exploring Whole-Body Metabolism in Connection with Adipose Tissue and Other Metabolic OrgansPMC · National Library of Medicine
- Characterization of a high-resolution breath acetone meter for ketosis monitoringPeerJ
- Development of Diagnostic Test StripsScience History Institute
- Urine KetonesClinical Methods · NCBI Bookshelf