מי משלם על מחקרי התזונה, ומה זה באמת מוכיח
המימון הוא עובדה שאפשר לבדוק, ולא הכרעה. שני מקרים מתועדים משני צדי הוויכוח, והמקרה שבו מממן מוטה קיבל תשובה שלא רצה ופרסם אותה בכל זאת.
מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית
המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.
זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.
התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה
חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות
בתלמוד, במסכת כתובות, מסופר על שמואל שעבר במעבורת, ואדם אחד הושיט לו יד ועזר לו. כששמואל שמע שאותו אדם בא לפניו לדין, הוא פסל את עצמו. אמימר פסל את עצמו כי בעל דין הסיר נוצה מראשו, ומר עוקבא כי מישהו כיסה רוק שהיה מולו. הגמרא קוראת לזה “שוחד דברים”: לא כסף, רק טובה קטנה, ובכל זאת מספיק כדי לפסול שופט.
החכמים הבינו משהו שמחקר מודרני מודד היום: ההטיה לא צריכה להיות מודעת כדי לפעול. ו“מי מימן את המחקר הזה” הוא המשפט הכי יעיל בוויכוחי תזונה, וגם הכי חשוד. הוא יעיל כי לפעמים הוא בדיוק התשובה. הוא חשוד כי הוא מגיע כמעט תמיד מצד אחד, ורק על מחקרים שהמסקנה שלהם לא נעימה לו.
שני הצדים משתמשים בו, ולשניהם יש במה. וזה מה שהופך אותו לכלי שצריך ללמוד להפעיל, ולא לסיסמה.
המקרה שאינו נתון לפרשנות
בשנת 2016 פורסם ב-JAMA Internal Medicine ניתוח היסטורי של מסמכים פנימיים של תעשיית הסוכר, שנמצאו בארכיונים ציבוריים. המסמכים אינם עדות ואינם השערה. הם התכתבות.
זה לא “מחקר שמומן על ידי”. זו סקירה שהמממן עיצב את שאלתה. ומי שקרא אותה בזמנו לא יכול היה לדעת את זה, כי גילוי מימון לא היה מקובל אז כפי שהוא מקובל היום.
וזו אינה אנקדוטה, זו תופעה שנמדדה
הנטייה להסתמך על מקרה אחד היא בדיוק החולשה שהמאמר הזה מנסה לא ליפול אליה, ולכן השאלה הבאה היא מה קורה כשסופרים.
סקירת מתודולוגיה של Cochrane שבחנה שבעים וחמישה מאמרים מצאה שמחקרים במימון תעשייה מגיעים למסקנות נוחות לממן בשיעור גבוה יותר, עם סיכון יחסי של כ-1.34.
ובתזונה ספציפית התמונה חדה יותר. עבודה שבדקה מאתיים ושישה מאמרים על משקאות מצאה שבמחקרי התערבות, שיעור המסקנות הלא נוחות לממן היה אפס אחוזים כשכל המימון היה תעשייתי, מול שלושים ושבעה אחוזים כשלא היה מימון תעשייתי כלל.
שיעור המסקנות שאינן נוחות לממן, באחוזים
כשכל המימון תעשייתי
0
וכשאין מימון תעשייתי כלל
37
אין פס בשורה העליונה, כי אין מה לצייר. לא מסקנה אחת שאינה נוחה לממן, מתוך כל מחקרי ההתערבות שכל מימונם היה תעשייתי.
וזה עדיין אינו אומר שהמחקרים האלה שגויים. הוא אומר שהתפלגות התוצאות שלהם אינה נראית כמו התפלגות של מחקרים שלא מומנו כך, וזו שאלה שצריך לשאול על כל מחקר.
אפס אינו מספר שקורה מעצמו.
ולפעמים התוצאה הלא נוחה פשוט לא נולדת. ב-2017 פרסמו אותם חוקרים שחשפו את מסמכי הסוכר מסמך נוסף: בין 1968 ל-1970 מימן גוף הסחר של התעשייה ניסוי בחולדות, שכונה פרויקט 259. זמן קצר אחרי שהוצגו תוצאות ראשוניות שרמזו שסוכר קשור לעלייה בשומני הדם, ואולי גם לסרטן שלפוחית השתן, המימון הופסק, והתוצאות לא פורסמו מעולם.
ועכשיו אותו כלי, על הצד שלנו
וכאן מתחיל החלק שהופך את זה למאמר ולא לתעמולה. כי אם הכלי מופעל רק על תעשיית הסוכר, הוא לא כלי.
בשנת 2019 פורסמו בכתב עת רפואי מוביל המלצות שקבעו שאין צורך להפחית בשר אדום ומעובד. זו מסקנה שנוחה מאוד לצד שלנו בוויכוח, והיא זכתה לביקורת חריפה.
וכעבור כמה חודשים פרסם כתב העת תיקון. המחבר הראשי עדכן את טופס גילוי הניגודים כדי לכלול מימון מחקר מגוף חקלאי שעוסק גם בשיווק, ומימון נוסף ממוסד שתעשיית המזון מממנת, שהסתיים לפני תקופת הדיווח הנדרשת.
והמקרה שמלמד את כל השאר
ויש מקרה אחד שהוא כנראה החשוב מכולם, ודווקא כי הוא יצא הפוך.
בשנת 2012 הוקם ארגון שגויס אליו מימון של כארבעים מיליון דולר, כמעט כולו מקרן פילנתרופית אחת, במטרה מוצהרת להכריע את ויכוח הפחמימות. מקימיו היו מהקולות הבולטים בעד דלות פחמימות, כלומר מממן עם עמדה, בדיוק מה שהיה אמור לייצר מחקר מוטה.
הארגון מימן ניסוי במחלקה מטבולית סגורה, שבה נשקל כל גרם שנכנס. השאלה הייתה אם תפריט קיטוגני מעלה את הוצאת האנרגיה כשהקלוריות זהות.
התשובה הייתה כמעט לא. הוצאת האנרגיה עלתה מעט, קרוב לגבול יכולת המדידה, וקצב איבוד השומן דווקא הואט בהתחלה, למרות ירידה גדולה ומתמשכת בהפרשת האינסולין. תומכי דלות הפחמימות התווכחו אחר כך על הפירוש, וזה חלק מהעניין: הוויכוח היה על הנתונים, לא על השאלה אם יפורסמו.
המממן רצה תשובה, קיבל תשובה שלא רצה, והיא פורסמה. בפרויקט 259 המממן קיבל תשובה לא נוחה, והיא נקברה.
וזה מה שחותך את השאלה הזו לשניים. המימון היה מוטה בגלוי, והתוצאה לא הייתה, כי התכנון לא השאיר למממן מקום להשפיע. מחלקה מטבולית סגורה אינה שאלון תזונה.
אז מה הכלל
מכאן נגזרת עבודה פשוטה, בשני שלבים ובסדר הזה.
המימון קובע כמה חזק להסתכל. גילוי מימון מעניין הוא סיבה לקרוא את המתודולוגיה בעיון, ולא לפסול. הוא מזיז את הנטל, לא את המסקנה.
התכנון קובע למה להאמין. וההטיה כמעט אף פעם אינה זיוף נתונים. היא בבחירת השאלה, בבחירת מה שמשווים אליו, בהחלטה מה מתפרסם ומה נשאר במגירה, ובניסוח התקציר. ארבעת אלה משאירים את הנתונים נכונים, ומזיזים את מה שהקורא לוקח מהם.
דוגמה טרייה לניסוח התקציר: ניסוי COSMOS, שמומן בחלקו בידי יצרנית , חילק 21442 איש בין תוסף פלבנולים מקקאו לבין פלצבו. המדד הראשי, אירועי לב וכלי דם, ירד ב-10 אחוזים, ולא באופן מובהק. מדד משני, מוות ממחלות לב, ירד ב-27 אחוזים, וזה מה שהגיע לכותרות. שני המספרים נכונים. רק אחד מהם הוא מה שהניסוי נבנה לבדוק. ומוס שוקולד מאבוקדו נשאר קינוח, לא תרופה.
ומזה נובע גם למה “התעשייה” אינה הסבר שלם: אין תעשייה אחת, ולכל מסקנה אפשרית בתזונה יש מי שמרוויח ממנה. לכן “מי מרוויח” אינו מסנן, הוא נקודת התחלה.
ואיפה זה חוזר אלינו
ויש מקום אחד שבו הכלל הזה חייב לחול על האתר עצמו.
המקורות באתר הזה אומתו ברמת הכותרת והתקציר בלבד. סביבת העבודה חוסמת את מרבית מסדי הנתונים הרפואיים, וגילוי המימון של מחקר יושב בדיוק באותם עמודים שלא ניתן היה לפתוח.
כלומר המאמר הזה מלמד לבדוק דבר שהוא עצמו לא בדק במקורותיו. זו מגבלה אמיתית, והיא כתובה כאן ולא בהערת שוליים. מי שמגיע לסקירה רפואית של האתר מקבל אותה מהצד הזה, לא מהצד המחמיא.
מתי להתייעץ עם רופא
הכלי הזה שימושי, וגם מסוכן, כי הוא מאפשר לדחות כל המלצה רפואית בטענה שמישהו מרוויח ממנה.
תרופה שנרשמה לך אינה מחקר בכתב עת. ההחלטה לקחת אותה או להפסיק אותה נשענת על מה שקורה בגוף שלך, ועל מי שרואה אותו, ולא על מי מימן ניסוי. מי שמצא מימון מפריע במחקר שרלוונטי לטיפול שלו צריך להביא את זה לרופא כשאלה, ולא להסיק ממנו לבד.
מאיפה ממשיכים
חמשת הכלים לקריאת מחקר נמצאים באיך לקרוא מחקר תזונה, והמקרה שבו הכלל הזה הופעל על טענה שלמה הוא דלדול דאוטריום.

3 מתכונים עם שוקולד באתר
- מוס שוקולד אבוקדו5 גרם נטו · פרווה
- פאדג׳ שוקולד קיטו5.1 גרם נטו · פרווה
- פרפה שוקולד-קוקוס קר5.2 גרם נטו · פרווה
מקורות
- Sugar Industry and Coronary Heart Disease Research: A Historical Analysis of Internal Industry DocumentsJAMA Internal Medicine
- Industry sponsorship and research outcomeCochrane Database of Systematic Reviews
- Relationship between Funding Source and Conclusion among Nutrition-Related Scientific ArticlesPLoS Medicine
- Correction: Nutritional Recommendations (NutriRECS) on Consumption of Red and Processed MeatAnnals of Internal Medicine
- Energy expenditure and body composition changes after an isocaloric ketogenic diet in overweight and obese menThe American Journal of Clinical Nutrition · PMC
- Sugar industry sponsorship of germ-free rodent studies linking sucrose to hyperlipidemia and cancer: An historical analysis of internal documentsPLOS Biology
- Effect of cocoa flavanol supplementation for the prevention of cardiovascular disease events: the COSMOS randomized clinical trialAmerican Journal of Clinical Nutrition · CSPI
- כתובות קה ע״בספריא