קיטו וצום לסירוגין: מה כל אחד עושה, ומה קורה ביחד
מהארוחה של תלמידי החכמים בצהריים ועד העכברים ברחובות: צום לסירוגין לבדו לא הוריד יותר משקל בניסויים מבוקרים, וקיטו מוריד רעב. מה נמדד, ומה עוד לא.
מבוסס מקורות · לא עבר סקירה רפואית
המאמר נכתב עם מקור לכל טענה, ולא נסקר על ידי איש מקצוע רפואי. המקורות רשומים בסופו, וכל אחד מהם אפשר לפתוח ולבדוק.
זה מידע כללי, לא ייעוץ. לפני שינוי בתזונה, ובמיוחד אם אתם נוטלים תרופות, דברו עם רופא או דיאטן/ית. ובנושאים רגישים, כמו היריון, סוכרת ותרופות, אין כאן הוראה לשנות טיפול.
התוכן הוא מידע כללי ואינו ייעוץ רפואי. איך עובדת הסקירה
חלק מהתמונות במאמר הזה נוצרו בבינה מלאכותית. הן ממחישות, ואינן צילום של המנה שהוכנה במטבח שלנו. מדיניות התמונות
התלמוד, במסכת פסחים, מסדר את שעות היום לפי מי אוכל מתי. השעות נספרות מהזריחה: בשעה הראשונה אוכלים הלודים, הגלדיאטורים, אחריהם הליסטים, אחריהם היורשים שאין להם מה לעשות, ואחריהם רוב האנשים והפועלים. ובשעה השישית, לפי רב פפא, אוכלים תלמידי החכמים. כלומר בערך בצהריים, אחרי לילה ובוקר של לימוד בלי אוכל.
ובמסכת בבא מציעא אותו תלמוד משבח בדיוק את ההפך: “שישים רצים רצו ולא השיגו את מי שאכל בבוקר”, כלשון התרגום מארמית, ומונה שלושה-עשר דברים טובים בארוחת הבוקר. הוויכוח על השעה שבה שוברים את הצום של הלילה ישן מאוד, ולא הוכרע גם אז.
שני המונחים, קיטו וצום לסירוגין, מופיעים היום כמעט תמיד יחד, עד שנדמה שהם שיטה אחת. הם לא. הדבר הראשון שמפרידים הוא מה כל אחד מהם בכלל משנה.
שתי החלטות שונות
קיטו הוא החלטה על ההרכב: מעט פחמימות, ולכן הגוף עובר לשרוף שומן ולייצר קטונים. מה שאוכלים קובע את זה, לא מתי.
צום לסירוגין הוא החלטה על הזמן. הצורה הנפוצה היא חלון אכילה של שמונה שעות ביום, ושש-עשרה שעות בלי אוכל, שנקראת 16:8. יש גם צורות אחרות: שני ימים בשבוע של אכילה מועטת מאוד, או ימים לסירוגין. אף אחת מהן לא אומרת מה אוכלים בתוך החלון.
ולכן אפשר לעשות כל אחד בלי השני. אפשר לאכול לחם ופסטה בחלון של שמונה שעות, ואפשר לעשות קיטו בשלוש ארוחות ביום. השאלה המעניינת היא מה קורה כשמשלבים, ולשם צריך להבין קודם מה כל אחד עושה לבד.
מה צום לסירוגין עושה לבדו, ומה לא
הסיפור התחיל בעכברים. ב-2012 הראו שתי קבוצות, במכון סאלק בקליפורניה ובפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות, שעכברים שאוכלים תפריט עתיר שומן בשעות קבועות בלבד משמינים פחות מעכברים שאוכלים את אותו תפריט מתי שהם רוצים. בניסוי הישראלי, בהובלת פרופ’ עודד פרוי, העכברים על שומן בשעות קבועות שקלו בסוף כ-12 אחוזים פחות מעכברים שאכלו תפריט דל שומן בלי הגבלה, באותן קלוריות. התפריט לא היה קטוגני, אבל זה הדגם הקרוב ביותר בעכברים לקיטו עם חלון אכילה, ושם הוא עבד יפה.
ואז הגיעו בני האדם. הניסוי שהכי מצוטט כאן פורסם ב-2020. 116 מבוגרים עם עודף משקל חולקו לשתי קבוצות: אחת אכלה מתי שרצתה בין שתים-עשרה בצהריים לשמונה בערב, בדיוק השעה של תלמידי החכמים, והשנייה אכלה שלוש ארוחות מסודרות ביום. החלון לא הוריד יותר משקל.
את הניסוי הוביל הקרדיולוג איתן וייס מסן פרנסיסקו, שאכל בעצמו בחלון של שמונה שעות כשבע שנים. אחרי שראה את התוצאות, הוא הפסיק. ופרט אחד מהניסוי חוזר בהמשך: בתת-קבוצה של 50 משתתפים שנמדדו במרפאה, בקבוצת החלון ירדה קצת יותר מסת שריר.
ניסוי שני, מ-2022 בסין, שאל שאלה חדה יותר. 139 משתתפים קיבלו אותו יעד קלורי, וחצי מהם אכלו אותו בחלון של שמונה שעות, משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים. אחרי שנה, קבוצת החלון ירדה בממוצע 8 ק״ג והקבוצה השנייה 6.3 ק״ג, והפער לא היה מובהק.
ויש שתי הסתייגויות הוגנות. הראשונה: יש חוקרים שטוענים שהפער בניסוי השני, יותר מקילוגרם וחצי, אינו זניח, ושהניסוי פשוט היה קטן מכדי להוכיח אותו. השנייה: שני הניסויים מדדו משקל, ולא את מה שאנשים מדווחים עליו הכי הרבה, שזה נוחות. לחלק מהאנשים קל יותר לא לאכול עד הצהריים מאשר לאכול פחות בכל ארוחה. זה יתרון אמיתי, הוא פשוט לא פיזיולוגי.
מה קיטו מוסיף לזה
כאן נכנס הממצא שמסביר למה השניים הולכים יחד. סקירה שאיחדה מחקרים על תיאבון מצאה שבתפריט קטוגני אנשים רעבים פחות ורוצים לאכול פחות. ואת הממצא קוראים בגודל הנכון: ההשפעה קטנה. מה שהיא עושה בעיקר הוא למנוע את העלייה ברעב שמגיעה בדרך כלל כשאוכלים פחות.
ומכאן ההיגיון של השילוב: מי שכבר בקיטו מגיע לסוף הלילה פחות רעב, ולכן דילוג על ארוחת בוקר קל לו יותר. זה היגיון סביר, אבל זו הסקה ולא ממצא.
והשאלה שעוד לא נבדקה
ניסוי מבוקר גדול שבדק קיטו עם חלון אכילה מול קיטו בלבד לא נמצא בספרות. מה שכן קיים הוא ניסויים שמשווים ביניהם, כאילו הם מתחרים.
הגדול שבהם פורסם ב-2025. 160 מבוגרים עם השמנה חולקו לחמש קבוצות, וכולן קיבלו את אותו גירעון קלורי: תפריט ים-תיכוני, קיטו, חלון אכילה מוקדם, חלון אכילה מאוחר, וצום יום כן יום לא. אחרי שלושה חודשים קבוצת הקיטו ירדה הכי הרבה, וחלון האכילה המוקדם הכי מעט.
ק״ג מעבר לקבוצה הים-תיכונית
קיטו
3.8
צום יום כן יום לא
3.1
חלון אכילה מאוחר
2.3
חלון אכילה מוקדם
1.2
כל עמודה היא כמה יותר מהקבוצה הים-תיכונית. קיטו 3.8 ק״ג, צום יום כן יום לא 3.1, חלון מאוחר 2.3, וחלון מוקדם 1.2, הפרש שלא היה מובהק. כולם קיבלו אותו גירעון, ולכן הפער הוא מה שהשיטה הוסיפה מעבר לו.
אבל לאף קבוצה לא היו שניהם יחד, והניסוי נמשך שלושה חודשים בלבד. בטווח כזה חלק מהיתרון של קיטו הוא מים, וקיטו מול דלת שומן מראה שבניסויים ארוכים ההפרש מצטמק לכקילוגרם.
כלומר כל מי שמציג את השילוב כ“מכפיל” של שני הדברים מציג תקווה, לא תוצאה. הוא יכול להיות נוח מאוד, וזו סיבה מספיק טובה. הוא לא הוכח כחזק יותר.

ואם בכל זאת משלבים, שלושה דברים מעשיים
מה קורה בגוף, שעה אחרי שעה
הלוח הזה מתאר מבוגר בריא שאכל עד הצום תפריט רגיל, עם פחמימות. השעות הן סדר גודל ולא שעון עצר: הן זזות לפי מה שנאכל בימים שלפני, לפי כמה תנועה הייתה, ולפי הגוף עצמו. מי שכבר בקיטו נכנס לצום עם פחות גליקוגן ועם קטונים גבוהים יותר, ולכן מגיע לשלבים האלה מוקדם יותר.
השעות הראשונות אחרי הארוחה. הסוכר מהארוחה נכנס לדם, והאינסולין עולה כדי להכניס אותו לתאים ולאחסן את העודף כגליקוגן, בכבד ובשרירים. ככל שהארוחה מתעכלת, הסוכר והאינסולין יורדים בהדרגה, והגוף מתחיל לשחרר יותר שומן מהמאגרים.
הלילה והיממה הראשונה. הכבד שומר על הסוכר בדם משני מקורות: פירוק הגליקוגן שלו, וייצור סוכר חדש מחומרים כמו לקטט, גליצרול וחומצות אמינו, תהליך שנקרא גלוקונאוגנזה. בניסוי מ-1991 מדדו חוקרים את הגליקוגן בכבד של מתנדבים בריאים שוב ושוב, בסריקת תהודה מגנטית, לאורך צום של 68 שעות. כבר ב-22 השעות הראשונות, כ-64 אחוזים מהסוכר שהכבד הוציא הגיעו מייצור חדש, והשאר מהגליקוגן.
אחוז הסוכר שהכבד ייצר מחדש
כמעט יממה ראשונה
64
עד שעה שלושים ושש
82
עד שעה חמישים וארבע
96
כמה מהסוכר הכבד ייצר מחדש, ולא שלף מהגליקוגן. כ-64 אחוזים ב-22 השעות הראשונות, כ-82 אחוזים ב-14 השעות שאחריהן, וכ-96 אחוזים ב-18 השעות הבאות. ככל שהגליקוגן מתרוקן, הייצור החדש לוקח כמעט את כל העבודה.
בין היממה הראשונה לשנייה. הגליקוגן בכבד הולך ונגמר, והגוף נשען יותר ויותר על שומן. הכבד הופך חלק מחומצות השומן לקטונים, ובעיקר לבטא-הידרוקסיבוטיראט, שמקוצר BHB, והמוח והשרירים משתמשים בו כדלק. סקירה מ-2018 קוראת למעבר הזה “המתג המטבולי”, ומתארת אותו כמשהו שקורה בדרך כלל בין 12 ל-36 שעות אחרי שמפסיקים לאכול, לפי כמה גליקוגן היה בכבד בהתחלה.
הקטונים עולים, אבל לאט. אחרי לילה של עד 12 שעות בלי אוכל, ערך ה-BHB בדם לא אמור לעבור 0.4 מילימול לליטר, לפי מעבדות מאיו קליניק. בניסוי מאוניברסיטת בריגהם יאנג צמו 20 מבוגרים בריאים 36 שעות, פעמיים, ומדדו קטונים כל שעתיים. בלי אימון הם הגיעו ל-0.5 מילימול לליטר, הסף המקובל לקטוזיס תזונתי, אחרי כ-21 שעות בממוצע. כשהצום נפתח באימון ריצה מאומץ, אחרי כ-17.5 שעות. החוקרים עצמם כתבו שההפרש בין שני התנאים לא הוכח בוודאות, ובין המשתתפים היו הבדלים של כמה שעות.
שבירת הצום. אין ארוחה אחת שהמחקרים קבעו. מה שמתואר בדרך כלל כארוחה ראשונה עדינה הוא חלבון, שומן וירקות במנה רגילה, כמו השקשוקה שלמעלה, ולא ארוחה כפולה כדי “להשלים”.
מי שנוטל אינסולין, תרופות ממשפחת הסולפונילאוריאה או מעכבי SGLT2, מי שבהיריון או מניקה, מי שהייתה לו הפרעת אכילה, ומי שמתחת לגיל 18, מדבר עם רופא לפני שעות ארוכות בלי אוכל. קיטו ותרופות מפרט אילו תרופות רגישות לזה.
מתי להתייעץ עם רופא
לפני שמוסיפים צום, אם אתם נוטלים אינסולין או גלולות ממשפחת הסולפונילאוריאה. התרופות האלה מורידות סוכר בלי קשר לאוכל, ושעות של צום הן בדיוק המצב שבו זה מסוכן. ההתאמה נעשית בידי מי שרשם אותן, ולא לפי מאמר. קיטו וסוכרת סוג 2 מפרט למה.
אם אתם נוטלים מעכבי SGLT2, או תרופה כלשהי שצריך ליטול עם אוכל.
בהיריון, בהנקה, או כשמנסים להיכנס להיריון. צום אינו מומלץ במצבים האלה. הצום הנשי נכנס לשאלה של נשים וצום לעומק.
אם הייתה לכם הפרעת אכילה. חלון אכילה הוא כלל על אוכל, ולמי שיש לו היסטוריה כזו כלל כזה יכול להחזיר דפוס ישן. זו שיחה עם מי שמכיר אתכם לפני ההתחלה.
ואם בשעות הצום יש סחרחורת, רעד, דופק מהיר או בלבול, אוכלים ופונים לבדיקה. אלה לא סימנים של “הגוף מסתגל”.
מאיפה ממשיכים
צום וריכוז בודק את הטענה השנייה שמסתובבת סביב צום: שהוא מחדד את הראש.
מה זה קטוזיס מסביר כמה זמן לוקח להיכנס: ריקון הגליקוגן לבדו לוקח בדרך כלל יום עד שלושה.
צום יום כיפור בקיטו הוא המקרה הקיצוני: עשרים וחמש שעות בלי אוכל ובלי מים.
מקורות
- Effects of Time-Restricted Eating on Weight Loss and Other Metabolic Parameters in Women and Men With Overweight and Obesity: The TREAT Randomized Clinical TrialJAMA Internal Medicine · PubMed
- Calorie Restriction with or without Time-Restricted Eating in Weight LossNew England Journal of Medicine · PubMed
- Effect of a ketogenic diet, time-restricted eating, or alternate-day fasting on weight loss in adults with obesity: a randomized clinical trialBMC Medicine
- Do ketogenic diets really suppress appetite? A systematic review and meta-analysisObesity Reviews
- Timed high-fat diet resets circadian metabolism and prevents obesityFASEB Journal · האוניברסיטה העברית
- Time-restricted feeding without reducing caloric intake prevents metabolic diseases in mice fed a high-fat dietCell Metabolism · Salk Institute
- Intermittent fasting does not help weight loss, UCSF study findsCNBC
- פסחים יב ע״בשטיינזלץ
- בבא מציעא קז ע״בספריא
- Quantitation of hepatic glycogenolysis and gluconeogenesis in fasting humans with 13C NMRScience
- Flipping the Metabolic Switch: Understanding and Applying the Health Benefits of FastingObesity
- The Effects of Exercise on β-Hydroxybutyrate Concentrations over a 36-h Fast: A Randomized Crossover StudyMedicine & Science in Sports & Exercise
- BYU study: Want to maximize health outcomes of fasting? Start your fast with exerciseBrigham Young University
- Beta-Hydroxybutyrate, Serum (BHYD)Mayo Clinic Laboratories